רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 25 בפברואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת זכור - תצווה תשע"ה


בספרו על נביאי ישראל כותב השל  תחת הכותרת "האלהת הכוח"^ את הדברים הבאים (התרגום להלן הוא שלי -ג'ף):

"מדוע בתקופה העתיקה היו כה מעט קולות שהושמעו במחאה נגד האכזריות של האדם ? מדוע בני אדם הם כל כך צייתנים, מוכנים להרוג וליהרג לפקודתם של מלכים וראשי שבטים ? אולי זה מכיוון שהם משבחים את הכוח, מוקירים את אלה שבידם כוח ומשוכנעים  שסוד ההישרדות של אדם טמון בכוח.  תפארתם וגאוותם של מלכים מעוורים את בני האדם.
איש ארם נהריים  סבר , למשל, כי השלטונות צודקים תמיד: ' הוראת הארמון, כמו גם הוראת Anu איננה ברת שינוי דבר המלך צודק תמיד, אמרתו כאמרת אל איננה ברת שינוי !'*
הנביאים דחו את הסברה כי מעשי ידי האדם כמו גם כוחו ראויים להערצה האדירה ביותר. הם הוקיעו פרי גודל לבב ותפארת רום עיניים (ישעיהו י:יב), את המלכים שמשלו בעברה, בזעם ובאכזריות (ישעיהו יד: ד-וׂׂ ), משחיתי גויים שיצאו לשום ארצות לשמה, להחריב ערים ולהותירן מאין יושב (ירמיהו ד:ז), האשמים שכוחם הוא אלוהיהם (חבקוק א:יא).
                                       ותהי מרוצתם רעה
                                       וגבורתם לא כן
                                                   ( ירמיהו כג:י)
ייעודו של סמכות ציבורית הוא להגשים חוק מוסרי, משימה שידע והבנה כמו גם עוצמה שלטונית הם האמצעים להגשמתה. עם זאת, עוצמה שלטונית טומנת בחובה הנטייה להרבות יהירות. '... אחת התכונות הבולטות והנרחבות  של הפולמוס הנבואי היא חשדנות כלפי עוצמה שלטונית, בשלל צורותיה וגווניה והוקעתה. .הרעב של  בעלי השררה אינו יודע שובע; התאבון בא עם האוכל. עוצמה מהללת את עצמה ואינה מסוגלת לסגת בפני כל שיקול של מעבר; לא שומעה בקול (צפניה ג:ב)'* .זוהי אירוניה מרה של ההיסטוריה שה'עמך' שהינם  נעדרי כוח והקרבנות הצפויים של הניצול לרעה של עוצמה שלטונית הם הם הראשונים להפוך לבעלי הברית לאותו מי שמבקש לצבור כוח בידיו. עוצמה שלטונית היא זוהרת  ואילו ייעודה, החוק המוסרי הוא נחבא אל הכלים.
'עוצמה חומרית היא האולטימה רציו - ה'שורה התחתונה'  של חברה מדינית- פוליטית  בכל אתר ואתר. שמירת הסדר הציבורי אפשרית אך ורק בכוח הזרוע.'* היה זה ועודנו  אקסיומה אצל בני אנוש בכל מקום. החרב היא המבטח היחיד לבטחון; החרב היא סמל לתפארת ולכבוד. החרב היא אושר עילאי ושיר הלל.
עם הופעתם של הנביאים, הם הצהירו שכוח הזרוע איננו ערך עליון, שהחרב היא תועבה, שאלימות היא מגונה. החרב, הצהירו הנביאים, תושמד .
                                 וכתתו חרבותם לאתים
                                 וחניתותיהם למזמרות
                                 לא ישא גוי אל גוי חרב
                                 ולא ילמדו עוד מלחמה
                                                    ישעיהו ב:ד
הנביאים בהקשותם על התאהבותו של אדם בעוצמה שלטונית, עמדו לא רק על הפגם המוסרי שבמלחמה אלא על חוסר התוחלת ועל האבסורדיות שבו. בתקופה מאוחרת יותר, נאמר לנו שנאפוליון הצהיר בפני שר החינוך שלו: ' יודע אתה פונטיין ממה אני משתומם בעולם הזה? מהעדר היכולת של כוח הזרוע ליצור דבר מה כלשהו. בסופו של דבר החרב לעולם מנוצחת בידי הרוח.'* ועם זאת, הדבר המדהים ביותר בעולם הוא ההתעלמות המתמדת מחדלות האונים של כוח הזרוע. מהו הרווח  בסופו של חשבון של נשק, בריתות וניצחונות ? חורבן, יגון ומוות.
                                וייגעו עמים בדי-אש
                                ולאומים בדי- ריק יעפו
                                               חבקוק ב:יג"

זוהי הפסקה הפותחת לפרק שכותרתו "הסטוריה" בספרו של השל על הנביאים (האיזכורים למקורות הציטוטים שבטקסט הנ"ל והמסומנים ב*לא צוינו כאן על ידי ). תחושתי היא שהדברים הם די מדהימים וקלוטים מן המציאות של ימינו; מציאות של עם ישראל  בדור של חורבן ותקומה. תקומה שבאה לנו באמצעות כוח הזרוע. זהו אך חלק מהדיסרטציה של השל לקבלת תואר דוקטור שנכתב בגרמניה שלפני מלחמת העולם השניה ופורסם, אחר עריכה נוספת, כספר בארצות הברית בתחילת שנות הששים.
אצטרך לעיין עוד בספר ובתורת הנביאים על מנת להימנע מהמסקנה הראשונית שעל אף סלידתנו מאלימות ומכוח הזרוע  - אין מדובר כאן בדברים מופרכים.
המשך יבוא
שבת שלום
אדר שמחייח
ג'ף

^A.J. Heschel, The Prophets, The Jewish Publication Society of America, pp 159 - 160


יום שלישי, 17 בפברואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשע"ה



רשות הדיבור הפעם לפרנץ קפקא.





מתוך המחברת השלישית במחברות האוקובו ( הוצאת עם עובד, 1998 ) בעמ' 54- 55:





"לא כל אחד יכול לראות את האמת, אך כל אחד יכול להיות האמת."

..........

..........


"* הוא אזרח חופשי ובטוח של האדמה, שכן הוא קשור בשרשרת, שהיא ארוכה דיה לפתוח לו את כל מרחבי האדמה, ועם זאת קצרה מכדי שייסחף אל מעבר לגבולותיה. אך בו בזמן הוא גם אזרח חופשי ובטוח של השמים, שכן הוא קשור גם בשרשרת-שמים, המותקנת באורח דומה. כשהוא מבקש לרדת לאדמה, חונק אותו אפוא קולר השמים וכשהוא מבקש לעלות לשמים, חונק אותו קולר האדמה. ואף על פי כן בידו האפשרויות כולן, והוא חש זאת; ולא עוד אלא שהוא נמנע מלתלות את כל העניין במשגה בקשירה המקורית."


וראו דברי שמעון זנדבנק ב"סוף דבר" למהדורה הנ"ל של המחברות.





                                                    ^

שבת שלום
    ג'ף


^ קפקא וגראוצ'ו מרקס צועדים אצלי יד ביד, כמו המבורגר ופרנץ' פרייס ולכן הוא פה, "לסיים" בחיוך. ואכמ"ל.



יום חמישי, 12 בפברואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת משפטים תשע"ה (ב)


"PicassoGuernica" by PICASSO, la exposición del Reina-Prado. Guernica is in the collection of Museo Reina Sofia, Madrid.. Licensed under Fair use via Wikipedia - http://en.wikipedia.org/wiki/File:PicassoGuernica.jpg#mediaviewer/File:PicassoGuernica.jpg

יום רביעי, 11 בפברואר 2015

יום שלישי, 3 בפברואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשע"ה

ראו



וראו




שבת שלום

ג'ף

יום חמישי, 29 בינואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת בשלח תשע"ה (ב)


הסיפור להלן שמביא דב חנין בדף הפייסבוק שלו ממחיש כמה מהסוגיות הבוערות שבפני החברה הישראלית דהעידנא : היחס לאחר והמצב במשטרת ישראל ועוד.
על אף מרכזיותן של בעיות הבטחון שלנו, נדמה לי, שההסטוריה מלמדת שבעיות חברה פנימה הן לא פחות חשובות לקיומם של עם ושל מדינה. 

"גם על הסיפור העצוב הזה שהתרחש מיד לאחר פיגוע הדקירה בת"א בשבוע שעבר, לא שמעתם בתקשורת.
מאיסה עיותי מיפו נסעה באוטובוס לעבודתה בניקיון בקניון עזריאלי כאשר התחולל הפיגוע. כשירדה מהאוטובוס התבקשה על ידי שוטר לתת לו את תעודת הזהות שלה לבדיקה. היא נתנה. שנייה לאחר מכן ביקש ממנה שוטר נוסף את התעודה. היא ענתה שהרגע נבדקה ע"י חברו. בתגובה לכך שוטר היס"מ סובב את ידה, שבר אותה והצמיד לה אקדח לראש. מאיסה איבדה את הכרתה ואושפזה.
מאז התקרית, אף גורם רישמי לא דיבר איתה, לא יצר קשר, לא התנצל. הותירו אותה חבולה בבית החולים וולפסון.
מאז היא לא מצליחה להרדם בלילות. מאז היא פוחדת משוטרים אפילו יותר משפחדה קודם. ויש לה סיבה טובה.
מדינה לא אמורה להתייחס ככה לאזרחיה. שוטרים לא אמורים לתקוף כך אנשים. אשה עם כיסוי ראש לא אמורה להפוך לחשודה אוטומטית בטרור.
אתמול הגעתי לבקר אותה, לדרוש בשלומה, להציע עזרה, ולהתנצל, בשם המדינה."



שבת שלום
ג'ף

יום שני, 26 בינואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת בשלח תשע"ה


בשנים האחרונות - למדתי מהשותפים האמריקאים של ירוחם ( במסגרת שותפות אלפיים )  שיש מושג כזה שנקרא: "חווית ה wow".
חוויה מהממת.
עברתי באחד הלילות השבוע חוויה כזו תוך כדי ואחר צפייה בסרט על התנועה לשוויון זכויות בארצות הברית בשנות הששים.(ראו להלן)
כן אני יודע שזה נשמע קצת הזוי, שדווקא סרט דוקומנטרי שכזה יגרום לי  לחווית wow.
תוך כדי צפייה בסרט הבנתי שמתוארות בו שנות ילדותי בארצות הברית. דמויות, סצנות , וארועים שנקלטו בתודעתי ובתת המודע שלי כילד בבית ספר יסודי, לפני שעלינו לארץ ב1969 צפו ועלו בי, תוך כדי צפייה בסרט.
ומדובר באירועים הרי גורל בהסטוריה האמריקאית. שנים של מאבק לא אלים של פעילים חברתיים, שנים של אלימות וגזענות , רציחות של אנשים חפים מכל פשע שבוצעו, בין השאר, על ידי אנשי ממסד הדרום בארצות הברית; תוצאות של מה שדר' מרטין לות'ר קינג זצ"ל קרא, "the stale bread of hatred and the spoiled meat of racism"  "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
רצח רבין היה תוצאה של "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
ההתנכלות לנהגי אוטובוס ערבים באזור השרון על ידי חוליגאנים יהודים היא תוצאה של "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
התקיפה של טומי חסון בירושלים לפני כמה ימים היא תוצאה של "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
יש אמנם הבדלים רבים בין ישראל של שנת 2015 לבין ארצות הברית של 1965.
אך שנאה וגזענות באשר הם צריכים להטריד את מנוחתנו בכל עת.
אם זהו לא אחד מלקחי סיפור יציאת מצרים שאנחנו קוראים עליה השבת אז אני לא יודע לקחי סיפור זה, מה הם.

שבת שלום
    ג'ף

*