רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שני, 2 במאי 2016

יום רביעי, 27 באפריל 2016

אלו דברים לשביעי של פסח ולשבת פ' אחרי מות תשע"ו



א. את הציטוט הבא המיוחס לבוב דילן ראיתי השבוע בפייסבוק:

“This land is your land and this land is my land, sure, but the world is run by those that never listen to music anyway.”

"זוהי ארצך, זוהי ארצי [שורות משיר שהוא המנון לא רשמי של ארצות הברית שכתב "מורהו ורבו" של דילן וודי ג'טרי ]  אך העולם נשלט על ידי  אלו שממילא לא מאזינים אף פעם למוסיקה."




 ב. מתוך דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על שביעי של פסח בספרו  "חיי שנה, מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית"   ( הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, משכל בע"מ הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות, ספרי חמד ) בעמ'  200 - 201 :

"המושגים ' ים ' ו'יבשה' מבטאים את שני המצבים הכוללים של המציאות. הים נקרא בלשון הזהר ' עלמא דאתכסא' ( העולם המכוסה, הנסתר) והיבשה נקראת ' עלמא דאתגליא' (העולם הנגלה). היבשה היא המציאות  שמעל פני השטח, מציאות גלויה לעין, שהחיים שבה נמצאים על פניה. לעומתה, הים הוא מציאות שמכסה על ההתרחשויות ועל החיים הקיימים בה - הים הוא המסתורין הגדול, שאין הדברים קורים על פניו, אלא בתוכו.
בני האדם מתנהגים בדרך כלל כיצורים של יבשה, ותודעתם עוסקת  בעולם הגלוי. החלקים הגבוהים והעליונים באדם, כל מה שנמצא מעל ומעבר לתודעה הפשוטה והרגילה - מיוצג על ידי הים; אלו העולמות המכוסים שבאדם. בדרך כלל רואים אנו רק את הקצה התחתון של הדברים העליונים, את 'קצה הקרחון', שבולט על פני השטח, ובדרך כלל איננו רואים את המתרחש בפנים. כביכול, שקועה מהות האדם בתוך החלל הגדול, בתוך הים הנסתר, ומה שמתגלה לעינינו איננו אלא חלק קטן, שכבה דקה שבה אנו פועלים.
זוהי למעשה  הבעיה העיקרית של בני האדם - קיומם העכשווי הוא תמיד קיום של יבשה, ובתוך קיום זה עוסקת הווייתם: כל מחשבותיהן הן מחשבות של יבשה, של עולם גלוי, וכל ההתייחסות שלהם לחיים היא דרך הגלוי. האדם בטוח שהוא חי על יבשה ענקית, ושאין דבר חוץ ממנה, אבל לאמיתו של דבר הוא חי על אי קטן; עולמו הגלוי של האדם הוא כעין נקודה קטנה של יבשה, המוקפת בים מכל צדדיה.
הידיעה שיש בנו חלק נסתר, עולם מכוסה, שהוא חלק מן ההויה שלנו, היא המפתח שלנו למסתורין שבתוכנו, והיא זו שמאפשרת לנו להגיע אליו. כאשר אנו מגיעים אליו, באופן כזה או אחר, הגם שאין זו הסביבה הידועה והמוכרת לנו, אנו במובן מסויים חוזרים הביתה לשורשנו.
עניינה של קריעת הים - גלוי הים והפיכתו ליבשה - הוא להביא לאיחודם של העולמות, כך שהאדם יראה את הצורה השלמה, של עצמו ושל העולם. היכולת לחוות את קריעת הים ולחיות בשני העולמות, בים וביבשה - כמין יצורים אמפיביים - היא המייחדת אותנו כבני אדם, מפני שכפילות מעין זו מצויה גם בתוכנו, בצירוף של גוף ונפש."*


ג. 

חג שמח ושבת שלום
       ג'ף


* שתי הערות השוליים בטקסט הנ"ל הושמטו. וראו הדברים שם.

יום רביעי, 20 באפריל 2016

אלו דברים לשבת - פסח תשע"ו


מתוך "בעקבות הזמן היהודי" לשלום רוזנברג :

"...החירות נראית לרבים טובה מפוקפקת, שהרי חירות פירושה עשייה תוך אחריות, זכויות הגוררות חובות...'הפקר' הוא החירות האשלייתית של האדם, הרוצה להיות חופשי מהחובה לרסן את התאוות ואת הכוחות ההרסניים המתחבאים בפנימיותו.
אכן, המנוס מחופש קיים גם בחברתנו הדמוקרטית. הביטוי הבנאלי ביותר של מנוס זה מצוי בסינדרום 'הראש הקטן'...לפנינו אדם המוכן לעשות את המוטל עליו, אך לא לקבל אחריות על תוצאות מעשיו ועל תכנונם. על כך יהיו אחראים הממונים עליו....
אולם המנוס מן החופש מאיים גם בצורה עמוקה יותר. החירות מחייבת את האדם לשמור על האינדיווידואליות שלו ולסרב להיכנע לדרישות החברה. אם בארצות הטוטליטריות השלטון מסרס את החירות בתעמולה החודרת לכל פינה, הרי שבארצות החופשיות, סירוס זה יכול להיעשות באמצעים רכים יותר, באמצעות הפרסומות, הקולנוע והטלוויזיה. זוהי העבדות שבתוך החירות. עבדות שבה אנו מאבדים את האותנטיות שלנו. עבדות שבה אנו נדרשים, או דורשים מעצמנו, למצוא חן בעיני בני האדם במקום 'בעיני א-לוהים ואדם'. זמן חירותנו הוא התחלתו של המאבק היהודי המתמיד בעבדות ובעבדות שבתוך החירות. מאבק ברוב שלפעמים טועה ומטעה, במוסכמות שקר, בדעת הקהל העולמית שהיא ברובה אינטרסים ושקר. מאבק בעבדות לשפה ולמניפולציה במילים, בכניעה לאוטוריטות תרבותיות לכאורה. מאבק לחירות של הביקורת והביקורת העצמית, שנולדת רק כפרי של עבודה מאומצת, אחראית ומתמדת."*





שבת שלום וחג שמח
            ג'ף


*שלום רוזנברג, "בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה", הוצאת משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 225 -226

יום חמישי, 14 באפריל 2016

אלו דברים לשבת פר' מצורע - שבת הגדול תשע"ו




מתוך שיעורים על ליקוטי מוהר"ן ( חלק ב ) לרב שג"ר:

"מי שמתקרב אל ה' יודע שהוא נמצא מול הפלא האינסופי, ושהוא עדיין רחוק מאוד מהשגתו. לפעמים אדם מגיע לרמת אמונה שבה הוא מרגיש כאילו הקב"ה 'נמצא אצלו בכיס', כאילו 'הוא כבר יודע'. רבי נחמן מזהיר מפני אמונה שכזו. מצד אחד אדם צריך לשאוף להתקרב לקב"ה וזאת מגמתו ותכילתו, אבל יחד עם זאת ככל שאדם מאמין יותר, הוא יודע שהוא אינו יודע. אי-הידיעה איננה עניין מקרי, אישי, אלא עניין עצמי, דהיינו, לא שאפשר לדעת את האינסוף ורק אני איני יודע אותו, אלא שהאלוקות מעצם הגדרתה אינה ניתנת לידיעה ( כפי שמתאר רבי נחמן בתנינא ,נב). האדם יכול רק לעמוד בפני האינסוף, להשתאות, להשתומם ולפחד למול הדרת גאונו."*

שבת שלום
    ג'ף

"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק ב) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ' 260. 

יום חמישי, 7 באפריל 2016

אלו דברים לשבת פ' תזריע פ' החודש - שבת ר"ח תשע"ו


מתוך "חיי עולם" שיחות על פרשת השבוע לרב עדין אבן ישראל (שטיינזלז) :

"מספרים שפעם באו מספר  חסידים אל המגיד ממזריטש, ואמרו לו שהם גרים רחוק, והם צריכים מישהו שיהיה מדריכם ומורם. הם הציעו את רבי מנדל'ה מוויטבסק (שאכן היה מעין ממלא מקומו של המגיד לאחר מותו), ושאלו איך יוכלו לדעת אם הוא האיש הנכון ? מה קנה-המידה למדוד אם הוא באמת גברא-רבה ? אז המגיד אמר להם: 'תשאלו אותו איזה עצה יש נגד גאווה. אם הוא ייתן לכם עצה - תדעו שאין בו ממש.' וכך הם עשו: הם באו אל רבי מנדל'ה ושאלו אותו ביחס לגאווה, והוא השיב: 'מה אוכל לומר לכם, אדם יכול ללכת בלבוש שק, בבגדים צואים, ולבו יהיה מלא גאווה, ואחר ילך ברחוב זקוף ומהודר - ולבו יהיה שבור בקרבו. אין לכך שום עצה'."*

חודש טוב ושבת שלום

      ג'ף


*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, דברים על פרשת תזריע , בעמ' 236

יום שישי, 1 באפריל 2016

eureka ?


פעם חשבתי שהחיים הם נייטרלים. בתוכם יש טוב ורע.
היום הבנתי - כפי הנראה אחרי תהליך לא קצר - שזה לא נכון.
החיים אינם נייטרלים.
החיים הם הטוב.




יום חמישי, 31 במרץ 2016

אלו דברים לשבת פרשת שמיני - פרשת פרה תשע"ו


אזהרת מסע: לפנינו מסע אסציאטיבי קצר...

היה נראה לי מוזר השבוע, שבכל חנויות הספרים שאני חיפשתי, לא היו על המדפים ספרים של המשורר ישראל אלירז ז"ל שנפטר לפני כשבועיים.
דרור בורשטיין כתב בבלוג שלו לפני כמה שנים : "אלירז יכול לשנות את חייך מפני שהוא יכול ללמד אותך להתעורר". ראו https://drorburstein.com/2010/05/20/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A8%D7%96-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9A/
אלירז, כמו השל - ואולי כמו מרבית אם לא כל המשוררים -  ראה וכתב על הפלא שמסביב, הפלא שבעצם הקיום.
עוברים עלינו ימים מגעילים בתקופה האחרונה. 
איזה משפט ?! מוזר , תמוה, סתמי במידה מסוימת,...
על כל פנים, כך נראה לי. "עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית." אם  - ואני לא אעשה זאת כאן  - אם אמשיך  לצטט מתוך הפיוט/תפילה הזאת אקלע מיד ובצדק  - לוויכוח פוליטי (ואולי לא רק פוליטי)  נוקב ולא זאת כוונתי.
"כוונתי ?"
ב"ה כוונתי"מאפשר לי להזכיר כאן ו"לחשב מחדש מסלול", על ידי אזכור משפט של צ'סלוב מילוש בתרגומו של דוד וינפלד "אחרי הכל , מדע החיים מותנה בגילוי ההדרגתי של אמיתות יסודיות."*
גם במפגש הלימוד החודשי בירוחם בהגותו של השל, נסבו דברים על המצב. על אף שבתחילה נשאתי את דגל האופטימיות האינסופית מבית מדרשו אל רבי נחמן, גם אני, בעקבות המצב והדברים באותו הערב, הגעתי למחוזות הייאוש. 
אך כפי שציין אסא כשר במסמך "שמונה השגיאות" שלו בהקשר לדיון על "החייל היורה מחברון" בנקודה השמינית
"ייאוש הוא שגיאה. חובה להיאבק על דמותה של המדינה ועל איכותה של החברה, כל אחד בסביבתו, כל אחד במעגלי ההשפעה שלו, אפילו היא צנועה. אסור להתייאש.."^

מלכתחילה, התכוונתי, לנוכח המצב ולקראת חג הפסח שבאופק, להביא כאן דברים של השל על השבת ועל החירות. אך נפסיק כאן בשלב זה

שבת שלום
    
     ג'ף 


*צ'סלוב מילוש *על תוכניתי" בספר "אחרי מהפכות רבות, מבחר מן השירה הפולנית שאחרי 1945", תרגום דוד וינפלד ורפי וייכרט, כרמל 2000. באנגלית מופיעים הדברים תחת הכותרת My Intention ( "כוונתי")
^ ראו בדף הפייסבוק של אסא כשר מ28/3/16 https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=10205995093224979&id=1490082649