רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

אלו דברים לשבת פרשת שופטים תשע"ה


"שירה עוזרת לנו לחיות את חיינו", אמר המשורר האמריקאי וולאס סטיבנס.

אחד המשוררים הראשונים שהושיט לי יד היה שיימוס היני. אני לא יודע בדיוק איך ומה היה בדבריו שתפסו אותי. חלק מזה היה רוך בעיניים ובקול; קולו של משורר מבוגר שנותן ביטוי חי לנקודת הראות של ילד עם כל תום והפגיעות שבה.
בקליפ שלהלן היני , מדבר , בין השאר, על ההבדל בין המילה heard שמובנה "שמע" לבין המילה herd שמובנה "עדר".היה על היני להתמודד במתחים שממילא עלו בו כתושב  המיעוט הקתולי בצפון אירלנד, ארץ שסועת מלחמה, לבין עולמו הפרטי של המשורר, שגם כך היה לו לא קל.




שיימוס היני "הכיר לי"  את יוסף ברודצקי, שמופיע כאן להלן, מקריא את אחד משיריו, באנגלית, לא שפת האם שלו. ותודה לבלוגרית האלמונית (מבחינתי) שבאמצעות הבלוג שלה הגעתי לתרגום השיר הזה לעברית ולקליפ הזה.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=2451387&skip=1




"' שופטים ושוטרים תתן לך' (דברים טז, יח) - בתוך עצמך ועל עצמך." אומר השל בשם הקוצקר, בספרו "קוצק במאבק למען חיי אמת" שיצא לאחרונה בהוצאת ספרי מגיד וקורן, בתרגום לעברית (מיידיש)."על המוח לאחוז במאזניים. מה ההבדל בין אדם עצל לאדם מאופק ? המאופק פועל מתוך 'ישוב הדעת', ואילו העצל -  מתעצל לחשוב ופועל ללא 'ישוב הדעת' " ( שם בעמ' 105)


עוד מטרה ראויה שישים לעצמו אדם בחודש אלול.

שבת שלום
    ג'ף

יום שלישי, 18 באוגוסט 2015

יום רביעי, 12 באוגוסט 2015

אלו דברים לשבת ר"ח אלול פ' ראה תשע"ה


כיביתי השבוע את הקול הפנימי שלי בתקוה לשמוע קול אחר, תרתי משמע.
ואכן שמעתי.
ולמדתי שאכן יש קולות רבים אחרים שם בחוץ.
כדי לשמוע אותם צריך לכבות את הקול הפנימי שלך.
הצרה מבחינתי היא שהכיבוי היה לרגעים ספורים בלבד.
אחת מ"משימות אלול" שלי יהיה להתאמן על הארכת משך הזמן של כיבוי הקול או הקולות הפנימיים אצלי.


א. על שדים ועל אמונות ודעות

 ישנה דעה בקרב ציבור לא זניח בעם היהודי - שקיים הבדל מהותי בין יהודי לגוי. כאחד שאישיותו עוצבה בארה"ב כיהודי אמריקאי לא אורתודקסי - הדעה הזאת זרה לי עד מאד. איני מתכוון לומר שדעה זו מאפיינת את האורתודוקסיה היהודית בכללותה, אם כי ניתן לומר שמדובר בדעה רווחת מאד במקומותינו "במגזרים" כאלו ואחרים. שמעתי השבוע את הדעה הזאת  מפי קולגה לעבודה ונזכרתי בסיפור הבא שמיוחס לרבי מקוצק.

"בעניין דעת הרמב"ם שכתב כי אין מצויים שדים, והלא בגמרא נמצא הרבה על כך, אמר הרבי מקוצק:
אמנם מקודם היו, אך אחרי שפסק הרמב"ם כי אינם מצויים, גם בשמים פסקו כך. ולכן עכשיו אינם."
מתוך ספר הליקוטים של פנחס שדה על אמרות, תורות וסיפורי חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק, "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה", הוצאת שוקן, עמ'  139

אני מייחל לפוסק  שיבוא היום ויפסוק בענין האמונה הנ"ל כפי שפסק הרמב"ם בענין האמונה בשדים, כמו גם לקוצקר של ימינו, שיקבע שבעקבות אותה הפסיקה - שאבד הקלח על אמונה זו בייחוד מטה-פיזי של היהודי על פני בני אדם אחרים.

ב. סיפור אחר של הקוצקר שצץ לי בתודעה לאחרונה הוא הסיפור הבא:

"שאלו לו חסידים להרבי מקוצק, מפני מה אינו מחבר ספר.
שתק שעה קלה ואחר כך השיב:
' נניח שכבר חיברתי ספר - מי יקנה אותו ? אנשי שלומנו יקנו אותו. ואימתי יתפנו אנשי שלומנו לקרוא בספר, הרי טרודים הם כל ימות השבוע בעסקי פרנסה ? הוי אומר ביום השבת יתפנו לקרוא בו. אבל תחילה יש לילך אל המקווה, אחר כך יש ללמוד ולהתפלל, אחר כך באה סעודת השבת. ורק אחרי הסעודה מתפנים לקרוא בספר. והנה משתטח אדם על הדרגש ונוטל את הספר בידו ופותחו. וכיון שהוא שבע ודאי שתחטפנו שינה והספר יפול לארץ. ועתה אמר נא, במטותא מכם, לשם מה אחבר ספר ?'"
          מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 443

ג. השבוע "התפוצץ לנו" הדוד שבעליית הגג. בעקבות כך נזכרתי בסיפור דומה שקרה לרב שג"ר זצ"ל ועיינתי שוב במאמר שבו מופיע הסיפור הזה, "אמונתי אמונה בעולם פוסטמודרני" בספר "לוחות ושברי לוחות":


"כל מה שקורה בעולם הוא עצמו גילוי אלוקי המבטא משהו. אלוקים איננו רק מי שמשגיח על הדברים מבחוץ - ושעליו אנו שואלים 'מדוע ?', אלא הוא החיות של הדבר עצמו, ועליו אנו צריכים לשאול 'מה הוא אומר לי ?'. הפוסטמודרניזם, המאפשר ריבוי שפות ופרספקטיבות, יאפשר לנו גם בהקשר זה לחיות בשני עולמות, העולם המדעי- סיבתי  מחד גיסא והעולם המשמעותי, שהוא עולם האמונה וההשגחה, מאידך גיסא.אתן דוגמה ממה שקרה בביתי הבוקר: הבוילר נסדק והבית הוצף מים. האם מדובר בהשגחה ? הרמב"ם הרי קובע שעלינו לפשפש במעשינו בשעת 'צרה', צרה קטנה אמנם, אך מעצבנת. אולם פשפוש  זה אין משמעותו לשאול את עצמי 'למה זה קרה ?' אלא 'מה זה אומר ?'. ' למה זה קרה ?' פירושו: 'מהי הסיבה ?' - ואותה אני יודע : הצטברו  על גבי גוף החימום אבנית וחלודה ונוצר בו סדק, אולי משום שלא השתמשתי בו  נכון. והנה, דווקא כתשובה לשאלה 'מה זה אומר ?' הייתה לי לפתע הארה: אולי לא נתתי צדקה במידה מספקת. עלי לחזור בתשובה. האומנם ? האם זו אכן משמעותה של הצרה ? מה שמפקיע את הפרשנות הזו משרירותיות הוא תחושת הוודאות המתלווה אליה. האירוע השתלב בכמה אירועים נוספים, בקטעי מחשבות, בהרהורים ועוד. הוא הופיע כהארה, הייתי אומר: כהתגלות. לא כדרשנות נוסח הפרשנות הניתנת לאסונות שונים ומשונים המתרגשים עלינו, לא חיפוש חיצוני אחרי סיבות, הארה שלא אני יוצר אותה, אלא היא זו שתופסת אותי."*

ד. ולכבוד תחילתה של  חודש אלול הבא עלינו לטובה בשבת, נסיים בדברים של הרב שג"ר מתחילת הפרק הראשן בספרו "שובי נפשי חסד או חירות", פרק שעוסק  בתורה ו' מליקוטי מוהר"ן לרבי נחמן מברסלב - "התורה של אלול".
ואלו דברי הרב שג"ר בהקדמה שם:
"בעיית הכֵּנוּת של התשובה,כמו גם הכנות הדתית בכלל, הטרידה רבות את החסידים. בעייתו של ר' נחמן איננה רק שאלת הכנות, אלא אף בעיית הרוחניות: האם התשובה כאקט דתי עשויה להביא למצב ספיריטואלי גבוה ומלא השראה ודביקות, והאם בכלל מסוגל האדם לחיות במצב כזה ? ר"נ מתחבט בפער שבין המעשה הדתי, שלא פעם הופך לאקט בנאלי, למצות אנשים מלומדה, לבין שאיפתו למלאוּת של הוייה. שאלה זו עולה לא פעם בעולמנו כשאלת היחס בין הדת כמימסד לבין הדתיות (ריליגיוזיות).."

שבת שלום , חודש טוב
        ג'ף


 *הרב שג"ר "לוחות ושברי לוחות הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם" ,הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד ומכון כתבי הרב שג"ר  בעמ' 421 - 422

הרב שג"ר, "שובי נפשי, חסד או חירות קובץ פרקי תשובה", הוצאת ישיבת שיח- יצחק עמ' 13, הסתבר שהדברים הובאו  גם באלו דברים לשבת פרשת כי תבוא אשתקד.


יום שני, 10 באוגוסט 2015

יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"ה


למה נחשי גומי הם מזון על - הכל על ג'לטין

בתחילת מאמרו "איש האמונה הבודד" אומר הרב י.ד סולוביצ'יק:
"לא באתי להעלות רעיונות המסוגלים לפתור בעיות. אינני מתכוון להציע שיטה חדשה לרפא את מצב האנושות שאני עומד לתאר כאן; אף אינני מאמין שהוא ניתן לרפא כלל."
בעבר תהיתי לא  מעט לגבי הפסקה הזאת, היא נשמעה לי פסימית נורא; הסיפא של הדברים  אפילו הרגיז אותי.
היום אני רואה את הדברים אחרת. היום  אני מזהה בדברים נימה אופטימית  ויחסי אליהם הוא יחס של חיבה.
מה זה אומר ?
זה אומר מה שאמר לי פעם, לפני שנים רבות, חוקר באוניברסיטה שיצרתי איתו קשר מחדש אחרי שנים רבות עוד יותר. כשהכרתי אותו לראשונה הוא היה "עם כיפה" ושמעתי ממנו הרצאה מרתקת על "דינמיקה בהלכה". בעבור השנים כשהגעתי אליו להתייעצות בנושא מסוים  הוא פתח את השיחה בהבהרה וסיפר לי ש"הוריד את הכיפה" ואמר: "מסתבר שיש דינמיקה לא רק בהלכה אלא גם בחיים".


מה אופטימי במשפט הנ"ל של הרב סולוביצ'יק ? קשה לי לשים את האצבע על זה. זו מן הארה שנובעת מהעיון שלי לאחרונה בהשל ובעקבות השל, בקוצק.  מסתבר גם, שגורמי רקע שונים ומשונים, אישיים וכאלה שקשורים לאירועי הימים,  נכנסים לעניין.
בהקדמה לספרו על קוצק שנכתב ביידיש בערוב ימיו ופורסם רק לאחרונה בתרגום לעברית אומר השל :

"ר' [מנחם] מנדל [מקוצק] חשף בעיות שמייסרות אותנו , ביודעים או שלא ביודעים, עד עצם היום הזה. לעתים קרובות יתקשה בן דורונו לקבל את תשובותיו. אך מבטו - נוראי, ומטלטל את המצפון. מי שחי במחיצתו, ולוּ גם שעה אחת, לא יחוש עוד לעולם בטעמה של שביעות רצון עצמית."*

דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת השבוע, פרשת עקב, בספרו "חיי עולם" אינם בלתי קשורים לנימת הדברים דלעיל, ואפילו משלימים קצת את התמונה. אומר כבי הרב:
"ניתן לומר שהפרשה הזו מצויה בנקודת המעבר מן החיים המיוחדים, הבלתי ארציים, של המדבר - אל הנורמליזציה. ארץ ישראל מופיעה כאן כעולם אחר, שהוא בעצם תיאור של העולם הרגיל שלנו. החיים שעד עכשיו התנהלו תחת חסות כוללת של השגחת ה' ושבהם הייתה ודאות בכל דבר, מתפרטים מעכשיו למעשים והנהגות, לאחריות אישית, ולידיעה ששוב אין מהלכים שמעבר לפעולותיהם של בני האדם. בהקשר זה נודעת משמעות מיוחדת להערתו של משה לבני ישראל שהם יוצאים מארץ מצרים אשר בה תמיד יש מים ומגיעים לארץ אחרת אשר 'למטר השמים תשתה מים' (דברים יא,יא), ארץ בה המטר איננו מגיע בזמנים קבועים. ההבדל בין שתי הארצות מציג במלוא החריפות את ההבדל בין חיים במדבר לבין החיים הגשמיים בארץ ישראל.
אף על פי שיש בפרשה גם הדרכות כלליות מסוימות וגם דברים העוסקים בענייני אמונה ובכל הקשור להם, הרי הם רק התחלה של דברים, שחוזרים ונאמרים בכל הספר כולו בבהירות רבה יותר. כל עוד בני ישראל במדבר, הרי שהם מתחת לענני הכבוד ותחת הנהגתו של האיש משה שהוא, בעצם, לא לגמרי איש ככל האדם. מכאן והלאה הם נכנסים לעולם של אחריות אישית, עבודה אישית, עולם הנעדר הרגשה של הגנה שחופפת עליהם ומצילה אותם מחטאיהם, מטעויותיהם ומכל הפגעים סביבם. במובן מסוים אלה הם דברי פרידה של אב לילדיו המתבגרים, כשהוא מסביר להם שמעתה הם הולכים לחיות בעולם אחר; בשום פנים לא עולם רע יותר, אבל עולם בהחלט שונה. מעתה הם נכנסים למערכת של חיים, שבה אנשים צריכים לעבוד כדי להתפרנס, לנהוג בדרך הישר כדי לא להינזק, להכיר את מקומם ולא לסטות מן הדרך."^

כפי שהרב עדין מטעים לאורך כל הספר, יש בסיפור קורות בני ישראל בחומש, סימני דרך לחיים של כל אחד ואחת מאתנו.
"תנא דמסייע" לדברים מצאתי בקטע ראיון להלן שנערך לאחרונה עם דר' טובה גנזל, מבין עורכי קובץ חדש שנקרא "בעיני אלוהים ואדם". ראו ב http://thetorah.com/an-interview-with-dr-tova-ganzel/.

  1. "Can you share with us some moments in your own journey? How did you first deal with the challenges of academic biblical studies? How did you come to put together this book?
TG: Like many people, I went through my own personal journey to get to where I am. The process strengthened my identity as both a person of faith as well as an academic scholar. I can share some details of my path with you, but this is a journey which those who wish to make must do so on their own, in a way, time, and place that works for them."

מדובר, אומרת גנזל, במסע שאלו מבקשים להשתתף בו צריכים לעשות זאת בדרכם שלהם , בדרך , בזמן ובמקום שמתאימים להם.

וכפי שמסיים הרב עדין את דבריו על פרשת עקב :

" דור חדש מגיע,ואחרי כל הזיכרונות וההתראות, ההוראות והאזהרות, בסופו של דבר הוא הולך לעשות את דרכו שלו, את טעויותיו וגם את תיקוניו."^

שבת שלום

ג'ף


* א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 3




על הספר החדש ראו ב http://www.bmj.org.il/show_book/22

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 407, 408.




יום שני, 3 באוגוסט 2015

יום חמישי, 30 ביולי 2015

אלו דברים לשבת פרשת ואתחנן - נחמו תשע"ה


אני חושב שאין שום קשר סיבתי בין הערותיו של חה"כ מוטי יוגב השבוע נגד בית המשפט העליון לבין פשע השנאה של ישי שליסל אתמול נגד הצועדים במצעד הגאווה בירושלים.
ארוע נוסף שצד את תשומת הלב של רבים השבוע היה הריגתו  של אריה חביב משמורת טבע באפריקה על ידי רופא שיניים בחופשת צייד מארצות הברית.
הכותרת הראשית בynet הבוקר היתה : "חשד לפיגוע יהודי: תינוק פלסטיני נשרף למוות".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4686030,00.html
נראה לי, שבכל זאת יש קו מחבר בין כל האירועים הנ"ל. כל  אחד מהאירועים הנ"ל הוא בבחינת תמרור אזהרה. תמרור אזהרה מפני מה? מפני עבודה זרה.
פרשת השבוע עוסקת, בין השאר בעבודה זרה. ראו דברי י. לייבוביץ בשני ספריו - "העבה והרזה" - על הפרשה; ראו דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ יבדל"א בספרו "חיי עולם" וראו דברי אסא כשר בדברים שלו שפורסמו השבוע באתר 929 בלינק להלן:
http://www.929.org.il/page/160/post/4986
נסיים בפסקה מדבריו של הרב עדין:
"תמצית העניין, הנכונה גם בתחומים רבים נוספים, היא שכל דבר המוצא מתוך המכלול ומועמד לעצמו - נעשה עבודה זרה, אפילו יהיה מצווה חשובה. כשאני לוקח משהו מתוך הכלל ואני אומר שאין יהדות אלא זה, באותה שעה הוא נהיה עבודה זרה, גם אם הוא בעצמו דבר קדוש או חיובי."*
שבת שלום ובבניין ירושלים ננוחם
          ג'ף


* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 396