רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שישי, 3 ביולי 2015

יום חמישי, 2 ביולי 2015

אלו דברים לשבת פרשת בלק תשע"ה



מה עושה פה החתולה הזאת ? במיוחד שאני לא אוהד גדול של הג'אנר.
החתולה הזאת כאן כי לפני כמה דקות, הגיחה חתולה דומה ורחרחה סביב לדלת ההזזה מזכוכית ביציאה למרפסת ביתנו.
היה ניכר שהיא איננה יודעת מה מצפה לה אילו הכלבה שלנו תשים אליה לב. היא לא יודעת אבל אני יודע. שום כלום. הכלבה שלנו כבר שבעת ימים ושבעת חתולים, ימי הרדיפה שלה אחר חתולים עברו מזמן.
Our dancing days are over, "ימי הריקודים שלנו עברו מזמן" אמר הנשיא הראשון בארה"ב ג'ורג' וושינגטון לאשתו מרתה' בערוב ימיהם על פי אחד מספרי ההיסטוריה לילדים שגדלתי עליהם.
אני על כל פנים שמח על הביקור, כי היא הביאה איתה הפתיחה ל"אלו דברים".
כמו כולנו, אני מביט על האירועים שמתרחשים בארץ ובעולם סביבנו, בתקופה האחרונה , בהשתוממות גדולה. מאד הייתי רוצה להבין את הפשר. אני מתנחם בכך שאני בחברה טובה. מתי מעט זוכים "לראות מתחילת העולם ועד סופו", "להבין את הפשר."
מן הבולטים מגדולי העולם שזכו, היו משה רבינו ובלעם הרשע. אין זו גחמה או הברקה שלי להצמיד שניים אלו יחד. ראו דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על הפרשה בספרו "חיי עולם", בעקבות חז"ל.
נדמה לי שגם בשבוע שעבר דיברתי כאן על "ההבנה שאינני מבין". הכיוון הזה נמשך גם השבוע ו"מקורות יודעי דבר" מוסרים לי שהוא יימשך גם בשבוע הבא ואולי הלאה. 
במסגרת ההכרה הזו, אמרתי לעצמי לאחרונה, אולי כדאי להפסיק להלחם בזה ? זרום זרום, הודה בכך שאינך מבין, "שים את הדברים על שלחן", תרגיע. ייתכן והבנה, במובן של השלמה, תבוא "בזמנה החופשי"...או שכן או שלא, בכל אופן אין טעם להוציא על כך אנרגיות...
אחרי הקדמה זו  להלן קטע מדברים  של הרב שג"ר זצ"ל  שביקשתי להביא בפניכם מתוך מאמר של כב' הרב שנקרא "אמונה בעולם ללא מלך, התבוננות ב'מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו'". המאמר פורסם בקובץ שנקרא "חי באמת" חמישה מאמרים מבית 'שיח יצחק' בתורת ר' נחמן מברסלב, בהוצאת ישיבת שיח יצחק.
ואלו הדברים:
[הדברים נרשמו על רקע השירה שבקליפ שלפניכם:
]
"   ר' נחמן מנסה לעצב תודעה מתקדמת, שאינה זהה לתודעה החילונית ואף לא לזו הדתית. התודעה שהוא מציג בפנינו היא תודעה שמביאה את הדתיות אל הפאזה הבאה הגבוהה שלה, בכך שהיא משתמשת בכלים החילוניים עצמם.
    התודעה המסורתית מציגה עולם בו המלך הוא חכם והמדינה היא טיפשית. זוהי התודעה התמימה הראשונית, התודעה הדתית המסורתית. התודעה המודרנית המחולנת מציגה את האדם כחכם, הוא הנמצא בה במרכז, ואת המלך כטיפש, או אפילו כלא קיים. ר' נחמן מעצב תודעה חדשה: האדם אמנם במרכז, אולם הוא צריך להמליך עליו את המלך. המצב המחולן אינו יכול להביא את האדם לשלמות פנימית, להביא את בן המלך לשלמות עם עצמו, משום שמצב זה מביא לתחושה שהקיום הינו מקרי, שחיינו יכלו להתגלגל גם באופן אחר לגמרי. תחושה שלא פעם מעיקה עלינו מאחר שאנו שואפים לקיום מוחלט שאיננו אך תלוי נסיבות. לשם כך יש צורך במלך, בשלום של השבת אותו לא ניתן ליצור אלא רק למצוא. תפקידו של האדם הוא להציב את השלום של השבת במרכז ('ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן') וזה מה שמאפשר לו להרגיש בהרמוניה.
    אם לא היה לאדם מלך, הוא היה נשאר בתוך גן הבהלה. בניגוד לאמירה המקובלת כיום, על פיה האדם 'יכול ליצור את עצמו בכוחות עצמו', מלמד אותנו ר' נחמן כי בריאת היש מאין היא יכולת השמורה לקב"ה בלבד. תפקידו של האדם הוא תפקיד יצירתי מאין כמותו ויש לו חופש לברוא, אולם בריאתו הינה תמיד 'יש מיש'. אמנם , תפקידו אינו שולי- האדם בונה את הכלים דרכם יירד השפע האלוהי, ובכך הוא מעצב את השפע האלוהי עצמו; אם הוא לא יבנה את הכלים, השפע לא יירד והשבת לא תהיה במרכז.
    השלמות תבוא דווקא מן המיזוג של שתי התודעות, הדתית והחילונית, כאשר כל אחת מהתפיסות מעלה את חברתה. הגִרסה הדתית טוענת שהאדם  אינו יוצר את הממשות, והגִרסה החילונית טוענת שהוא זה שצריך לכונן את הממשות הניצבת במרכז.
   התודעת החילונית יוצרת מרחב של חופש שמאפשר לנו לשוב אל השבת, אבל לא אל השבת של הכפייה אלא לשבת החופשית. הדתי נמצא במרדף פעמים רבות; חרדות מפני מה שיקרה אם הוא לא יקיים את ההלכה תוקפות אותו. גבולות ההלכה עלולים במצב כזה לשמש עבורו כתריס, או אפילו כמגן, מפני החיים שהמפגש אִתם מצטייר כמאיים. ניתנת כאן הצעה לדתיות גבוהה יותר, דתיות של חופש. אפשר ואפשר להיות חילוני; אבל מי אמר שלא ניתן להיות חילוני  שמניח תפילין ? חילוני ששומר שבת ?
    החופש מאפשר דתיות גבוהה יותר. אני לא דתי מפני שאני חרד, וגם לא מפני שכך אני הכי נהנה, אלא זהו סוג של אחדות עם עצמי שהוא מעבר לניסיון להוכיח (שזה הכי טוב, שזה הכי מתאים לי וכדו' ).
    האחדות עם עצמי שבהחלטה שאמנם אני מקיים מצוות יכולה להתקיים בתנאי שעומדת מאחורי ההחלטה חירות עמוקה, דהיינו שההחלטה לא מתבצעת מתוך פחדים או כפייתיות. ניסיון ההוכחה וההנמקה להיותי מקיים מצוות הינו ניסיון חיצוני שלא יצלח. בתודעה כזו הזולת לא נתפס כמאיים; אני  אני לא בגלל שאני משוווה את עצמי לאחרים, אלא מתוכי, מתוך מי שאני."*

שבת שלום
   ג'ף

* עמ' 33- 34  שם





יום ראשון, 28 ביוני 2015

חשוב.*


יום רביעי, 24 ביוני 2015

אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשע"ה


הבלוג הזה נולד מתי שהוא נולד, לפני מספר שנים, כבמה להערות של הח"מ על מה שקורה בראי יצירתם של בוב דילן, אביבה גוטליב זורנברג, שיימוס היני ואחרים ובהקשר (כזה או אחר ) לפרשת השבוע.
עם הזמן אברהם יהושע השל, תפס מקום מרכזי בעיוני, ובוב "זז" טיפ טיפה הצידה.
עד השבוע.
השבוע דילן חזר בגדול.
צ'סלוב מילוש אמר באחד משיריו:
"זו תועלת השירה, שהיא מזכירה לנו
כמה קשה להשאר אותו איש,
כי ביתנו פתוח, מפתח אין בדלת
ואורחים בלתי נראים נכנסים ויוצאים"*
דילן הוא אמנם נראה אך בעיקר נשמע.
חיפשתי השבוע תגובה בקפקא לדו"ח של האו"ם על צוק איתן ולא ממש מצאתי. במקום זאת שירו של דילן "Isis" קפץ לתוך ראשי, והצבתי אותו בפייסבוק. Isis הוביל לTangled Up In Blue. ונרגעתי קצת.
פרופ' ישעיהו ליבוביץ נהג לצטט את ההיסטוריון גיבון שאמר שההסטוריה היא תולדות הפשעים והאסונות של האנושות.חיפשתי זה עתה ברשת את הדברים במדויק ומצאתי, התייחסות לאמירה הזאת על ידי נכדה של ליבוביץ באחד הארועים לזכרו שהתקיימו בשנים האחרונות
בנאום התודה שלה [חגית עופרן] אמרה: "סבא אהב לצטט את ההיסטריון האנגלי אדוורד גיבון, שאמר שההיסטוריה היא תולדות הפשעים המטורפים והאסונות של האדם, אבל סבא אהב מייד להוסיף, שזאת אמנם האמת אך לא כל האמת, וההיסטוריה היא גם תולדות מאבקיו של האדם נגד הפשעים, נגד הטירופים ונגד האסונות.^
התעוררתי מתי שהתעוררתי הבוקר, ו"שירו של פרסי" ( אחד משירי דילן)  התנגן בראשי. השיר הזה מופיע אצלי כאשר מצטברות ידיעות על פשעים ואסונות דוגמת אלה שליבוביץ וגיבון דברו עליהם, כי הוא פותח בשורות

Bad news, bad news
Come to me where I sleep
Turn, turn, turn again
חדשות רעות , חדשות רעות
באו לי למקום תנומתי
סובב סובב ושוב סובב

אמנם האסון שדילן מבכה בשיר הוא אסון פרטי - הוא שר על חבר נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית ובעקבותיה נידון ל99 שנות מאסר - אך כבר חז"ל זיהו את הקשר בין עיוותים קשים במערכת המשפט לאסונות שמתרגשות ובאות לעולם.
החוקה שהתורה מדברת עליה בפרשת השבוע, אינה החוקה במובן שאנחנו רגילים לדבר אליה בימינו, מסמך המאגד בתוכו הוראות יסוד משוריינות של המדינה המודרנית.
בגרסה קודמת ל"אלו דברים" זו שלפניכם, הופיעה כאן פסקה מפירוש "דעת מקרא" על תחילת הפרשה. קבלתי הערה מאחד ה"בקרים" שהקטע לא מובן. השבתי שגם אני לא מבין אותו. "מן הון להון" התעוררתי בלילה. 
זה קורה. ראיתי מייל בפורומים של ירוחם שכותרתו היתה "איש בדרך לאילת". הכותרת הזאת הפעילה עלי "שרשת ניפוץ". בין השאר, היא הובילה אותי ל"סנה הבוער". 
מאביבה גוטלייב זורנברג למדתי, שגדולתו של משה רבינו היתה בכך שהוא סטה מדרכו, הסיט את ראשו, כדי להביט בתופעה הזאת של הסנה הבוער מקרוב. הסטת הראש כדי לראות, מסתבר, אינו דבר מובן מעליו. חיפשתי  ב"זורנברג", בספרה על שמות, את הפסקה על משה והסנה הבוער. דא עקא, העותק שבידי של הספר מפורק לגמרי והדפים הראשונים בו  אינם. אבל מצאתי דברים אחרים. מצאתי התייחסות ל"כעסו" של הקב"ה כלפי תגובתו של משה "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד,יג). זורנברג מציינת כי "זו הפעם הראשונה בתורה שהקב"ה מתואר ככועס" ("ויחר אף ה' במשה", שם פסוק יד). זורנברג דנה במדרשים סביב ה"עימות" הזה בין משה לבין הקב"ה ומתוך דבריה פתאום הבנתי.
משה, אליבא דזורנברג בעקבות המדרשים, "מתייצב כנגד מהלך הגאולה" של הקב"ה.
"מה שהבנתי בגדול" הוא שלא הבנתי.
וכאן "התחברו אצלי" דברים שקראתי אצל השל ושמעתי מפיו ( ביו טוב' בשיחה שלו עם קהילת יהודי אוטאווה בסוף שנות הששים ). השל אומר ש"התורה מקדימה אותנו".  The Bible is ahead of us.
במאמר שנקרא "גנזי המצוקה וגנזי הישע" שמופיע בקובץ " אלוהים מאמין באדם" (בעריכת דרור בונדי, בהוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר) אומר השל בעמ' 88: "המחשבה מפגרת בהרבה אחרי מעללי הפלא."
וכל זה מוביל אותנו לסרטון הבא, סרטון שעוסק גם הוא במאבק לגאולה, בקשר בין מאמצי האדם במאבק הזה לתכניותיו של הקב"ה ובמקומה של השירה בכל זה.



שבת שלום
     ג'ף

* צ'סלוב מילוש, ארס פואטיקה ? בתרגום דוד וינפלד בקובץ "אור יום" בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ, עמ' 94
^http://megafon-news.co.il/asys/archives/16788

יום שני, 22 ביוני 2015

יום חמישי, 18 ביוני 2015

עוצמה שלטונית וכוח צריכים להיות בידי מי שאינם חפצים בכך

יום רביעי, 17 ביוני 2015

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשע"ה


לפעמים נדמה לי שהכל נמצא על דף הפייסבוק שלי; הכל מכל טוב והכל מכל רע.
כעת, מצד אחד אני אומר לעצמי ג'ף , אתה צריך לפרט, תן כאן סקירה של הפוסטים שראית בחצי השעה האחרונה, פוסטים מרגשים עד חנק ופוסטים דוחים עד קיא. אתה חייב לכתוב יותר ברור עבור הקוראים, אחרת זה חוסר התחשבות לכל הפחות. יש אמנם משוררים שהעידו על עצמם שהם לא חייבים בהירות  לקוראים שלהם, כך וואלס סטיבנס...והנה הקדשתי כחצי שעה נוספת ברשת לחפש אחר הציטוט המדויק ללא הועיל. לעומת זאת הגעתי לשיר של בוב דילן שלא הכרתי. שיר מצמרר שנקרא "חילופי משמרות הזקיפים" Changing of the Guards.
הנה השיר בביצוע פטי סמיט

אמרתי את זה בעבר ואני חוזר על זה כאן , בוב דילן הוא חסיד של הקוצקר. גם את המשפט הזה צריך להסביר להרחיב ולנמק. וגם את זה לא אעשה כאן. אז אמרנו מצד אחד היה ראוי להסביר. מצד שני ישנם לפחות שתי סיבות מדוע לא. האחת, הדברים גלויים לכל דיכפין על פני הפייסבוק בכלל ובדף הפייסבוק שלי בפרט. זוהי סיבה די  חלשה כי יש בה מידה לא קטנה של טרחנות...הסיבה השנייה היא, במבט ראשון, מוזרה במקצת: אני רוצה לשמור על פרטיותם של בעלי הפוסטים השונים, הפוסטים המרגשים כמו גם הפוסטים הדוחים. אני לא רוצה לפגוע או להשחיר את בעלי הפוסטים הדוחים ולא רוצה להצטרף למקהלת המהללים והמשבחים את בעלי הפוסטים המרגשים.
יש מספיק רעש מסביב גם ככה.
דילן אגב, הוא זה שאמר, "אני הראשון שאגיד לך והאחרון שיסביר לך"
 I'm the first person who'll put it to you and the last person who'll explain it to you.
דילן מציע לנו לאורך הקריירה שלו, אמנות performing arts ושירה.  אדם ברוך ז"ל בשיחה שראיתי השבוע באחד הפוסטים אמר  על המשורר יוסף עוזר יבדל"א  ששירתו מצהירה על היותו משורר. ככה זה בשירה משובחת. המסרים אינם ישירים; כמו בושם הם מסתובבים בחדר וכמו בושם המיקום שלך, ואף החושים ( או החושים של האף) קובעים איזה מסר תקלוט ובאיזו מידה תקלוט אותו. יש מתאם גדול בין שירה לבין אמת, אמת במובנה ההפכפכית ולא במובנה התעמולתית (שזו בעצם "אמת" קרי שקר).
וזה מביא אותנו לדברים הבאים של רב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על קורח.
"אפשר ללמוד [מדרכו של קורח לרבות השימוש שעושה קורח בססמאות] הרבה על מחלוקות, שנראות על פניהן כמחלוקות לשם שמים. אנשים יכולים להשתמש  בכל סיסמאות הקדושה, אבל הרבה פעמים אין מאחוריהן אלא קטנוניות אישית. גם כשכל הסיסמאות הן לטובת המפלגה, או לטובת העולם - עדיין צריך לשבת ולחפש מה נמצא למטה; לפעמים נמצא שם מישהו קטן ומתוסכל שסך הכל רצה לקבל משהו ולא קיבל, הוא מקנא במישהו ואין לו מה לעשות עם זה, אז הוא מנסה לדקור אותו באיזה דרך אחרת." ("חיי עולם", עמ' 338)

שבת שלום
     ג'ף