רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 21 באפריל 2015

אלו דברים ליום הזכרון ליום העצמאות ולשבת פ' אחרי מות - קדושים תשע"ה




בחיפושיי אחר ציטוטים מ"השל" להפצה ברשימת התפוצה היומית, בעת הזאת, בימים לקראת יום הזיכרון, היתה לי תחושה, שחסרה ב"השל" התייחסות מפורשת לחווית השכול הישראלית.

אותה חוויה שקיבלה ביטוי קולע ולא ממצה בשירו של  יהודה עמיחי "גשם בשדה קרב", שיר "לזכר דיקי"

"גשם יורד על פני רעי;
על פני רעי החיים, אשר
מכסים ראשיהם בשמיכה -
ועל פני רעי המתים, אשר
אינם מכסים עוד."

הבוקר הבנתי שעל אף שהתחושה שלי לא היתה מופרכת,  אין היא מבוססת. כל הוויתו של השל אומרת ושרה אותה אנושיות ואותו כאב שבא לידי ביטוי ביום הזיכרון שלנו.

אחד ממוקדי העיון של השל היה בן אנוש. " מי הוא בן אנוש ?" Who is Man שאל בספר שטרם תורגם לעברית. ליבו של הספר מוקדש לתיאור של "מרכיבי יסוד" של בן אנוש. "רגישויות" קורא להם השל, sensibilities.

נמנה אותן כאן, את ה"רגישויות" האלה, ונחזור אליהן בהזדמנות קרובה, בלי נדר.

היות אדם יקר ערך (?)         Preciousness
      ייחודיות                              Uniqueness        
  הזדמנות                             Opportunity  
אי - סופיות                           Nonfinality
 תהליך והתרחשות      Process and events
היחיד והכלל         Solitude and solidarity
הדדיות                                 Reciprocity
קדושה                                      Sanctity

חג עצמאות שמח ושבת שלום
        ג'ף



יום חמישי, 16 באפריל 2015

אלו דברים ליום השואה ולשבת פרשת תזריע - מצורע תשע"ה


ויטגנשטיין כידוע אמר ש "על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק"
ואף על פי כן אנחנו מדברים בנושאים שמילים אינן יכולות להם.
סרט שתשומת ליבי הופנתה עליו ביום השואה הוא סרטו של משה אלפי ששודר בערוץ הראשון 'שאלות של חיים ומוות' - סרט המתעד מסע בפולין של ידוענים/סלברטאים, ביחד עם הרב קריקר ראש מכון 'שם עולם'. ראו ב -
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1869818
מלכתחילה היו לי תכניות אחרות ל"אלו דברים" הזה.
כיאה לאותם מקומות או נושאים ש"לא ניתן לדבר עליהם" וחלף "השתיקה המומלצת" של ויטגנשטיין  - שם  ממתינה לנו השירה.
ובכן - הבחירה נופלת על שירו של צ'סלוב מילוש "זמר על קץ העולם". התרגום שלהלן הוא של דוד וינפלד, והוא מופיע  בקובץ שנקרא "אור יום" שיצא בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ בשנת 2003,  בעמ' 15- 16. השיר נכתב בוורשה ב1943.

זמר על קץ העולם / צ'סלוב מילוש*
         מתוך 'קולות של אנשים מסכנים'

בִּיוֹם קֵֵץ הָעוֹלָם
הַדְּבוֹרָה חָגָה מֵעַל 'כּוֹבע הַנָּזִיר'
הַדָּיָּג מְתַקֵּן אֶת רִשְׁתּוֹ הַמַּבְהִיקָה.
בַּיָּם מְקֹפְּצִים דוֹלְפִינִים עַלִּיזִים,
אַנְקוֹרִים צְעִירִים נִתְלִים בַּמַּרְזְבִים
וְלַנָּחָשׁ עוֹר שֵׁל זָהָב, כַּיָאֶה.

בִּיוֹם קֵֵץ הָעוֹלָם
נָשִׁים מְהַלִּכוֹת בַּשָׁדֶה תַּחַת שִׁמְשִׁיוֹת,
שִׁכּוֹר נִרְדָּם בְּפַאֲתֵי הַמִּדְשָׁאה,
יַרְקָנִים עַל סְחוֹרָתָם מַכְרִיזִים בְּרחוֹב
וְאֶל הָאִי שָׁטָה סִירָה שֶׁמִּפְרָשָׂהּ צָהֹב,
צְלִיל הַכִּּנּוֹרוֹת תָּלוּי בָּאֲוִיר
וּפוֹתֵחַ אֶת הַלַּיְלָה הַמְכוֹכָב, קִמְעָה.

וַאֲשֶׁר חִכּוּ לִרְעָמִים וּבְרָקִים, 
נִתְאַכְזְבוּ.
וַאֲשֶׁר חִכּוּ לְאוֹתוֹת וּתְרוּעוֹת מַלְאּכִים,
אֵינָם מַאֲמִינִים כִּי זֶה כְּבַר מִתְרַחֵשׁ.
כָּל עוֹד בַּמְּרוֹמִים הֹשֶׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה,
כָּל עוֹד יָבוֹא הַדִּבּוּר עּל הַשׁוֹשַנָּה, 
כָּל עוֹד יִוָּלְדוּ יְלָדִים וְרֻדִים, 
לֹא יַאֲמִין אִישׁ כִּי זֶה כְּבָר מִתְרּחֵשׁ.

וְרַק יָשִׁישׁ כְּסוּף שֵׂעָר, אֲשֶׁר עָשׂוּי הָיָה לִהְיוֹת נָבִיא,
אֲבָל נָבַיא אֵינֶנּוּ, כִּי אַחֵר עִסּוקוֹ,
אוֹמֵר תּוֹך קְשִׁירַת עַגְבָנִיוֹת;
לֹא יִהְיֶה קֵץ-עוֹלָם אַחֵר.
לֹא יִהְיֶה קֵץ-עוֹלָם אַחֵר.


ורשה 1943



שבת שלום
     ג'ף


* התרגום כאמור של דוד וינפלד, 




יום רביעי, 8 באפריל 2015

אלו דברים לשביעי של פסח ולשבת פרשת שמיני תשע"ה


מסע עיון קצר

העיון הפעם מתחיל בדברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בספרו "חיי שנה" על קריעת ים סוף. הפיסקה שלהלן היא אך בבחינת טעימה לדברים בשלמותם שבספר עצמו^.

" הידיעה שיש בנו חלק נסתר, עולם מכוסה, שהוא חלק מן ההויה שלנו, היא  המפתח שלנו למסתורין שבתוכנו, והיא זו שמאפשרת לנו להגיע אליו. כאשר אנו מגיעים אליו, באופן כזה או אחר, הגם שאין זו הסביבה הידועה והמוכרת לנו, אנו במובן מסויים חוזרים הביתה, לשורשנו."

 הוא ממשיך  - העיון  - בספר שירה של ארז ביטון  "תמביסרת ציפור מרוקאית" #, בעיקר בשיר "זיש*"

שני הבתים הראשונים של השיר:

"אה, גרוטאות יפות חבויות בין עשבים מצהיבים,
אה, מזכרות קטנות שבדמי
עגנים קטנים של חיי
שלא אקום פתאום עכשיו ואינני.

בוא זיש שלי שתוביל אותי ביד קלה
אל חמדה מתמשכת בלי עתיד בלי עבר
בעצם התמונה הזאת פנים מוכרות
בתים מוכרים מוכרים מוכרים
להיות ולהיות במקומות המוכרים"

* זיש - שם פרטי מקובל מאוד בקרב יהדות מרוקו, בעל מטען עממי

ומסתיים מסע העיון, לעת עתה,  בארבע בתים משירו של שיימוס היני - "מחזית הכתיבה"^^

"הדחיסות והריקנות סביב המרחב הזה
כשהמכונית עוצרת בכביש, החיילים בודקים
את המספר ושם היצרן, וכשאחד מהם רוכן

לעבר חלונך, אתה מגלה במבטך עוד אחרים
בגבעה סמוכה, מתבוננים בריכוז דרך
רובים מוגבהים הלוכדים אותך בטווח האש

וזוהי תמצית החקירה
עד שרובה אחד מסמן ואתה נע
בתאוצה זעירה, שאננה

קצת יותר מרוקן, קצת מותש
כמו תמיד מאותו רטט שבעצמך,
כנוע, אכן וצייתן."



לבסוף מובאה מדבריו של אברהם יהושע השל:

 "היהדות כולה אינה אלא חגיגת-חיים. הבוקר חגיגה הוא. אמנם חגיגה צנועה מאוד, אך כיצד אתה מתחיל את היום ? תפילה היא חגיגה, היא שיר." ##


חג שמח ושבת שלום
 ג'ף


המקורות
 ^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ,"חיי שנה", הוצאת  המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים ירושלים ומשכ"ל בע"מ - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 200 -206, הפיסקה המצוטטת היא מעמ'  201
# ארז ביטון, "תמביסרת ציפור מרוקאית", הוצאת הקיבוץ המאוחד עמ' 74
^^שיימוס היני, סטיישן איילנד, תרגום יהודה ליטני, הוצאת כרמל, עמ' 104
##א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 275.

יום שלישי, 7 באפריל 2015

יום שני, 30 במרץ 2015

אלו דברים לפסח תשע"ה


אברהם יהושע השל אמר לא אחת: "בחברה חופשית - אחדים הם אשמים - הכל נושאים באחריות."
סביר להניח שישנם אחדים שאשמים במותם של ילדי העובדים הזרים כפי שדווח בעקבות המקרה האחרון השבוע*. המשטרה תחקור - אולי יימצאו האשמים ואולי לא. בכל מקרה, ובעקבות השל :
כולנו אחראים למצב בגני הילדים  - ב"מחסני הילדים" של העובדים הזרים בארץ.
זה לא נעים לשמוע אבל זה לא מופרך.
מה שמופרך הוא אם כולנו נתעלם מן המצב הזה, אם לא נקום כאחד בזעקה גדולה ונדרוש תיקון המצב, אם ניתן לנושא הזה לרדת מסדר היום, אם לא נשאל את עצמנו  מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב ? מה יכול כל אחד ואחת מאתנו לעשות כדי להביא לשינוי ?
אם לא ננהג כך לאלתר ובכל זאת נסב סביב שלחן ליל הסדר הערוך ונאמר  "כל דכפין ייתי ויוכל , כל דצריך ייתי ויפסח"  - זה יהיה מופרך !

חג שמח
   ג'ף


* ראו http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/0,2506,L-4642467,00.html

יום חמישי, 26 במרץ 2015

אלו דברים לשבת הגדול - פרשת צו תשע"ה


למי שלא יודע: בנוסף לבלוג הזה  - "אלו דברים" - שמוקדש לעיון בענייני דיומא, בהקשרים כאלו ואחרים לפרשת השבוע, ובראי יצירותיהם של בוב דילן , אביבה גוטליב זורנברג ואחרים - אני "מנהל" בלוג נוסף. הבלוג השני נקרא "לה' הארץ" והוא עוסק בעיונים (יומיים) בהגותו של הרב דר' אברהם יהושע השל. מלכתחילה התכוונתי להתייחס כאן, באלו דברים, לאחד ממאמרי השל שטרם תורגמו לעברית ושממנו לקחתי לאחרונה ציטוטים רבים, ציטוטים שמופיעים בבלוג ומופצים במייל יום יום לרשימת תפוצה. מדובר בנייר עמדה שהגיש השל לכנס על בעיות ילדים ונוער שהתקיים בחסות הבית הלבן במרץ 1960 ( בשלהי כהונתו של הנשיא דוויט אייזנהאור ). אבל התגלגלו הדברים כך שבמקום זאת אני מביא בפניכם דברי הערכה על פועלו והגותו של השל פרי עטו של הרב דר' פנחס הכהן פלאי.
הדברים  פורסמו ב1982, בכתב העת "שדמות", במאמר לציון עשור למותו של השל. וכך רושם הרב פלאי שם:

"בשנה זו ימלאו עשר שנים לפטירתו של אברהם יהושע השל. אמנם, נתחברה שורה לא קטנה וגדלה והולכת של מונוגרפיות על אספקטים שונים  בתרומתו של השל להגות ולקיום היהודי בימינו, אך עדיין לא נכתבה עבודה מקיפה ומסכמת לתיאור חייו של האיש, אשר לדעת רבים היה הגדול, או מן הגדולים, בהוגים היהודיים שבדור האחרון. ככל שאנו מתרחקים מן ההר, אנו מסוגלים לראות ראייה ברורה יותר את גובהו ואת כל שפע הצמחייה שיש בו. מורשתו הרוחנית של השל, עם שלא היתה מנותקת מקרקע ההווה שבו צמחה, הרי במהותה היא כזו שלא תשקע במצולות העבר ולא תשתכח עם הזמן. אין ספק שברבות הימים יחזרו וישובו אליה עוד ועוד לגלות בה מפתחות להבנת ההוויה היהודית מאז ועד עולם. במקומו המרכזי של השל בעתיד הוא נראה משכמו ומעלה בין בני דורו"
ושואל פנחס פלאי : "כל כך למה ?"
ומשיב: "וודאי שהשל תרם תרומה נכבדה לתחומים שונים במדעי היהדות אבל באלו היו אולי אחרים בדורו שהגדילו לעשות ממנו ויצרו מפעלים מחקרים סיסטמטיים במדעי היהדות; וודאי שהשל מתגלה בכתביו הפילוסופיים בכמה ניתוחים מזהירים ופורמולציות מקוריות, אבל גם בכך אין הוא יחיד ואין המחשבה היהודית בדורות האחרונים חסרה הוגים מבריקים ואף מקוריים; וודאי שהשל מופיע לפנינו כמנהיג אקטיביסטי סולל דרך וכמצפן מוסרי במערכות חברה ואומה בזמנו,אבל לא בודד היה במערכות אלו.
גדולתו של השל לדורות יבואו היא, לדעתי, בכך שהוא כרך יחדיו את ידיעותיו הרחבות במדעי היהדות, את מיומנותו ומקוריותו בפילוסופיה ואת להט מנהיגותו בבעיות חברה ואומה. בתרכובת זו, שהיו כאלו שראו בה את חולשתו - שם כוחו וגבורתו.
תרכובת נדירה זו לא היתה, לגביו, מקרית או חיצונית. לא זו בלבד שהיא מבטיחה לו, לדעתנו, מקום מרכזי בתודעת הקיום היהודי בעתיד, אלא היא מבטאת את כל אישיותו ויצירתו.
בחייו, ואף כיום, בחוגים אקדמיים מסוימים, האמונים על הכלל  של 'לדעת יותר ויותר על פחות ופחות',לא הבינו אותו בשל כך. היקף יצירתו המחקרית הספרותית הוא עצום. הכל יש בה: מן התנ"ך (ספרו על 'הנבואה' עבודת הדוקטור שלו בגרמנית, 1936, שנשתנה אחר כך - והשינוי הוא מהותי - לספרו באנגלית 1962 -שתורגם גם לספרדית - על הנביאים), דרך אבחנת אסכולות שונות במחשבת חז"ל ( 'תורה מן השמים באספקלריית הדורות' - שני כרכים בעברית, 1965) ועיונים מעמיקים במחשבה היהודית הפילוסופית בימי הביניים ( ביוגרפיה של הרמב"ם בגרמנית, 1936 ומחקר במשנתם של סעדיה, אבן גבירול ודון יצחק אברבנאל 1938) ועד לחסידות ( מאמרי מחקר מקיפים על בני חבורתו של הבעש"ט והספר הגדול על קאצק ביידיש, 1973) לתיאור חיי יהדות מזרח אירופה ('לה' הארץ',  1952) ולאתגר הרעיוני של מדינת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים ('ישראל בת קול לנצח', 1969).על אלה יש להוסיף הזדקקותו, בשורה של ספרים, לבירור נוקב של סוגיות תימטיות מרכזיות בהגות יהודית ( אלוהים ואדם, השבת, התפילה וכו'). 
איך יכול אדם אחד להתפזר על פני שטחים כל כך נרחבים ? שאלו הם בספקנות. התשובה היא התופעה עצמה: הנה הוא היה יכול. המאמרים והספרים מעידים על עצמם. כדי לערער על הבניינים המחקריים שהוא בנה יש להצביע במפורש על בקיעים מסוימים הנמצאים בהם. רוב מבקריו לא כך עשו. הם הסתפקו בביטול כוללני ועקימת-אף סנובית. תגובות מסוג זה, אם יש להם השפעה לשעה, לדורות בוודאי שאינן מתקיימות. 
שאלה אחרת היא לא איך הוא עשה זאת, אלא למה עשה זאת ? למה פיזר כוחותיו על פני כל כך הרבה שדות ולא עדר בחלקתו הקטנה להציב בה מפעל חיים מרשים. 
בתשובה לשאלה זו מצוי סוד אישיותו המיוחדת של השל. בשבילו לא היה המחקר במדעי היהדות עיסוק אקדמי בלבד בבחינת 'תורה לשמה' במובן המקובל אלא בראש ובראשונה חיפוש אישי קיומי אחרי משמעות. משמעות לכל אותן שאלות אנושיות קיומיות סופיות של האדם באשר הוא אדם. חיפוש אישי זה עשה כשהוא נתון כל כולו בעולמה של היהדות ובקי בחדרי החדרים של תורתה.
כך חיפש אחר הלפיד שהרימו הנביאים בחוצות ירושלים ושומרון להאיר בו פינות חשוכות בנפש אדם וחברה וכך התדפק על פתחם של חז"ל שהכיר אותם יפה כמי שהיו לא רק פוסקי הלכה למעשה אלא כבני אדם חמים ורגישים שבבתי האולפנא שלהם ביהודה ובגליל כמו באלה שעל גדות הפרת והחידקל היו שואלים לנתיבות אלוהים ואדם. כך התמודד עם ענקי הפילוסופיה היהודית בימי הביניים שבין פרדסי ספרד ופרובנס המשיכו לחפש את האמת וכך התייחד עם צדיקי החסידות שמתוך בתיהם הצנועים בעיירות אוקריינה ופולין הבהבה ובקעה קרן אור להאיר ולחמם לבבות בעולם מודרני מנוכר.
הוא לא חקר תקופות אלו בתולדות ישראל לשם מחקר שיוסיף עוד הערה מלומדת במגדל-השן של האקדמיה אלא כחיפוש אישי לגלות במכמניה של יהדות תשובות בנות קיימא לשאלות מודרניות ומכרסמות בעולם שהמשמעות לקיומו עלתה באש הכבשנים של מאיידנק ואושוויץ.
כמדומה שאפשר לכלול את כל מפעלו הספרותי תחת כותרת אחת : השל בחיפוש אחרי משמעות. משמעות לאל חי בעולם שגירש מתוכו את האלוהים. משמעות לקיום אדם כבן ברית, לאל, כמתקן עולם וכאסיר התקווה לטוב ולקדוש מעבר לייאוש ולטומאה המקיפים אותו; משמעות לקיום יהודי בשליחות נעלה מעבר לגזירת גורל עיוור. חיפוש זה הוא עורך במורשת היהדות לדורותיה כשהוא בא אליה עם שאלות בוערות של היום. כך הוא נותן חיים חדשים בגווילים עתיקים. קדושה והוד, חטא ומצווה וכיוצא בהם - מה הם אומרים לאדם של היום ? זאת שאל ועל כך השיב בכתביו."
הגענו לקצת יותר ממחצית המאמר. נעשה כאן אתנחתא. התלבטתי עם איזה קטע מוסיקלי לסיים את הרשומה הזאת והפור נפל על  -



שבת שלום
ג'ף

יום רביעי, 18 במרץ 2015

אלו דברים לשבת ר"ח פרשת החודש - פרשת ויקרא תשע"ה


הפחד^ גבר בבחירות שבאו עלינו לרעה השבוע* - על הרצון לשינוי.
ומסתבר שאלו הדברים, שבאו בסמוך לאחר הבחירות, כפי שפרסמתי אותם בפייסבוק:

מוקדש לכל מי שחושב שהוא יודע מה קורה
לכל מי שמבסוט, בעיקר מֵעצמו
לפעמים צריך לומר את האמת בפָָּנים

Desolation Row from Paul Tattam on Vimeo.

ראשית - ככל שמופיע בקליפ להלן מודעה בתחילה - נא לדלג עליו
שנית -
"אמר רבי מנחם מנדל לרבי חנוך:
זה הוא חסיד טומאשוב, שחוזר ושואל את עצמו בכל דבר: מה אני רוצה בזה ?"
פנחס שדה, איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה, אמרות תורות וסיפורי-חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק, הוצאת שוקן, עמ' 40



ולסיום המחרוזת הזאת



חודש טוב ושבת שלום
      ג'ף


^ שמא צריך  לומר פחדים
* אני לא בטוח בזה - יכול להיות שיתברר שהן היו לטובה