רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 19 במאי 2016

אלו דברים לשבת פרשת בהר תשע"ו




"הקול הדובר בשיריו של [שיימוס] היני פועל על הקורא בדרך של סמכותיות רוגעת. כדי להבין את האופן שבו נוצר שילוב מרתק זה של רוך וכוח יש ללכת בשלושה נתיבים: הדרך שבה נע היני מן המקומי והפרטי אל האוניברסלי, האופן שבו הוא ממיר את הקונקרטי והספציפי לכלל הפשטה סמלית, וחתירתו המתמדת אל הדיוק של השפה, אל המקום שבו היא תאמר בדיוק את שהוא מבקש."
 - מתוך המבוא לספר שיצא לאחרונה, ששערו מופיע בתמונה הנ"ל: "הפסקת אש" קובץ שירים ורשימות פרי עטו של שיימוס היני , בתרגום ליאור שטרנברג ואריאל זינדר, בהוצאת הוצאת הקיבוץ המאוחד, (להלן: "הפסקת אש") בעמ' 12


Seamus Heaney - Postscript from Éamon Little - LittleVision on Vimeo.

תרגום השיר הנ"ל, "נ.ב" במופיע ב"הפסקת אש" בעמ' 84.

בסיום המבוא, אומרים זינדר ושטרנברג את הדברים הבאים:

" אנו מקוים שהספר יציע אופק פואטי חדש עבור כל מי שמחפש דרכים אנושיות להתמודדות עם אלימות ועם שסעים חברתיים במקומותינו. לתחושתנו, קריאה בשיריו של היני עשויה להיות מלמדת ומעשירה עבור כל מי שנרתעים מן האלימות והחשדנות שאופפים את חיינו כאן, ומוכנים לתת אמון בשפה, בדיאלוג ובשירה ככלים ממשיים לתיקון. לכן בחרנו לקרוא לקובץ כולו 'הפסקת אש', ככותרת אחד ממאמריו - משום שאנו מקווים, ברוח שיריו של היני , שהספר יספק אתנחתא מהאש הרוחשת סביב ואולי אף יקרב, ולו במעט, את הפסקתה. במובן זה אנו מאמצים אל ליבנו את דבריו המרגשים של היני שחתמו את נאום הנובל שלו ואף חותמים את הספר שלפניכם:
צורתו של השיר הכרחית לכוחה של השירה לעשות את מה שתמיד היה ותמיד יהיה ראוי לאמון: בכוח לשכנע את החלק הפגיע של תודעתנו בצדקתו למרות חוסר הצדק שמקיף אותו, הכוח להזכיר לנו שאנו ציידים ולַקָּטים של ערכים, שהבדידות והמצוקה שלנו ראויות לאמון במובן זה שגם הן עירבון לקיומנו האנושי היסודי.                                                                                                                                    ( עמ' 145) "
וראו שיחה של היני בפני קהל סטודנטים בארה"ב ב http://video.mit.edu/watch/a-reading-by-seamus-heaney-9868/

שבת שלום
     ג'ף







יום שישי, 13 במאי 2016

אלו דברים לשבת פרשת אמור תשע"ו


אני משוכנע שאנחנו צריכים ל"תורתו" של אברהם יהושע השל. לא רק אנחנו אלא גם חברינו ואחינו שבארצות הברית. יש לכך הרבה מאד סיבות, ובזמן הפנוי שלי אני עוסק בכך. אמנה כאן אחת הסיבות, שמפורטת במאמר של השל שנקרא "המציאות בראי התנ"ך" (תרגום שלי לכותרת הדברים באנגלית שהיא :  The Biblical View of Reality.)  ומתוכה "לקחתי" את הציטוט היומי ( שבאנגלית) להיום....*
מוטיב מרכזי בהגותו של השל הוא שבמצבו הקיומי ניצב האדם מול פניית הקב"ה אליו,בבחינת שאלה. הקב"ה שואל כל אחד מאתנו, כפי שהוא שאל את האדם הראשון "אייכה ?", "מה בעצם אתה עושה כאן ? מה תפקידך בעולם ?"
מעבר לכך, אליבא דהשל, "הדת" היא אמנם מענה לשאלות הקיומיות הנ"ל אבל היא גם עוד דבר; היא קושיה מתמדת על כל התשובות שהוצעו ושיוצעו במענה לאותן השאלות, בין השאר על ידי "הדת" עצמה.
הגיגים אלה, הם בבחינת הקדמה לשני שירים שהם עיקרם של אלו דברים הפעם, מפאת "דוחק השעה", נסיבות שהזמן גרמן, מצד אחד, והרצון,מהצד השני,  שלא לתת לשבת הזאת "לעבור" ללא אלו דברים.
על כל פנים השיר הראשון נקרא "שינויים" והוא של פיל אוקס. השיר השני: "סן פרנסיסקו" של אריק איננשטיין.

שבת שלום
     ג'ף










*Lift up your eyes on high*. There is a higher form of seeing. We must learn how to lift up our eyes on high in order to see that the world is more of a question than  an answer.

A.J.Heschel , The Biblical View of Reality, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity,  FS&G, p 365 * The reference here is to Isaiah 40:26: 
Lift up your eyes and see !
Who created these ?

יום רביעי, 11 במאי 2016

אלו דברים ליום הזיכרון תשע"ו


ראש הממשלה וראש האופוזיציה שניהם יחד  וכל אחד לחוד קוראים ביום הזה לפיוס פנימי. משמע , בין היתר, שמניחים בצד ביום הזה נושאים מעוררי מחלוקת. מי שלא שוהה לקריאות האלו, סבור שמה שיש לו לומר יותר חשוב מהשלום ומן האחדות. מי שלא שוהה לקריאות האלו סבור כי יותר חשוב לו לומר את אשר על ליבו מכך שיקשיבו למה שהוא אומר. מי שלא שוהה לקריאות לפיוס פנימי, ולו ביום הזה, טועה.
עצמאות שמח

 ג'ף

יום שישי, 6 במאי 2016

יום חמישי, 5 במאי 2016

אלו דברים לשבת פרשת קדושים תשע"ו




ואנחנו ממשיכים ...



ולסיום

א וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹהיכֶם.  ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, ה'  אֱלֹהֵיכֶם. 

שבת שלום
     ג'ף

יום שני, 2 במאי 2016

יום רביעי, 27 באפריל 2016

אלו דברים לשביעי של פסח ולשבת פ' אחרי מות תשע"ו



א. את הציטוט הבא המיוחס לבוב דילן ראיתי השבוע בפייסבוק:

“This land is your land and this land is my land, sure, but the world is run by those that never listen to music anyway.”

"זוהי ארצך, זוהי ארצי [שורות משיר שהוא המנון לא רשמי של ארצות הברית שכתב "מורהו ורבו" של דילן וודי ג'טרי ]  אך העולם נשלט על ידי  אלו שממילא לא מאזינים אף פעם למוסיקה."




 ב. מתוך דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על שביעי של פסח בספרו  "חיי שנה, מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית"   ( הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, משכל בע"מ הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות, ספרי חמד ) בעמ'  200 - 201 :

"המושגים ' ים ' ו'יבשה' מבטאים את שני המצבים הכוללים של המציאות. הים נקרא בלשון הזהר ' עלמא דאתכסא' ( העולם המכוסה, הנסתר) והיבשה נקראת ' עלמא דאתגליא' (העולם הנגלה). היבשה היא המציאות  שמעל פני השטח, מציאות גלויה לעין, שהחיים שבה נמצאים על פניה. לעומתה, הים הוא מציאות שמכסה על ההתרחשויות ועל החיים הקיימים בה - הים הוא המסתורין הגדול, שאין הדברים קורים על פניו, אלא בתוכו.
בני האדם מתנהגים בדרך כלל כיצורים של יבשה, ותודעתם עוסקת  בעולם הגלוי. החלקים הגבוהים והעליונים באדם, כל מה שנמצא מעל ומעבר לתודעה הפשוטה והרגילה - מיוצג על ידי הים; אלו העולמות המכוסים שבאדם. בדרך כלל רואים אנו רק את הקצה התחתון של הדברים העליונים, את 'קצה הקרחון', שבולט על פני השטח, ובדרך כלל איננו רואים את המתרחש בפנים. כביכול, שקועה מהות האדם בתוך החלל הגדול, בתוך הים הנסתר, ומה שמתגלה לעינינו איננו אלא חלק קטן, שכבה דקה שבה אנו פועלים.
זוהי למעשה  הבעיה העיקרית של בני האדם - קיומם העכשווי הוא תמיד קיום של יבשה, ובתוך קיום זה עוסקת הווייתם: כל מחשבותיהן הן מחשבות של יבשה, של עולם גלוי, וכל ההתייחסות שלהם לחיים היא דרך הגלוי. האדם בטוח שהוא חי על יבשה ענקית, ושאין דבר חוץ ממנה, אבל לאמיתו של דבר הוא חי על אי קטן; עולמו הגלוי של האדם הוא כעין נקודה קטנה של יבשה, המוקפת בים מכל צדדיה.
הידיעה שיש בנו חלק נסתר, עולם מכוסה, שהוא חלק מן ההויה שלנו, היא המפתח שלנו למסתורין שבתוכנו, והיא זו שמאפשרת לנו להגיע אליו. כאשר אנו מגיעים אליו, באופן כזה או אחר, הגם שאין זו הסביבה הידועה והמוכרת לנו, אנו במובן מסויים חוזרים הביתה לשורשנו.
עניינה של קריעת הים - גלוי הים והפיכתו ליבשה - הוא להביא לאיחודם של העולמות, כך שהאדם יראה את הצורה השלמה, של עצמו ושל העולם. היכולת לחוות את קריעת הים ולחיות בשני העולמות, בים וביבשה - כמין יצורים אמפיביים - היא המייחדת אותנו כבני אדם, מפני שכפילות מעין זו מצויה גם בתוכנו, בצירוף של גוף ונפש."*


ג. 

חג שמח ושבת שלום
       ג'ף


* שתי הערות השוליים בטקסט הנ"ל הושמטו. וראו הדברים שם.