רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שבת, 21 בינואר 2017

אלו דברים למוצ"ש פ' שמות תשע"ז - הן אמת חפצת בטוחות


יחד עם טראמפ, אולי בעצם במקביל עליו, לא יחד עימו, אני יוצא למסע הערב. מסע אחר פן מסוים בכתבי השל, עם דגש תחילה על הפן הזה בספר "אלוהים מבקש את האדם". נחיה ונראה מה יהיה.

יום שישי, 20 בינואר 2017

אלו הדברים לשבת פרשת שמות תשע"ז


אנחנו עדיין עם מאיר בנאי ז"ל



שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 12 בינואר 2017

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ז


 לזכרו של מאיר בנאי ז"ל, איש המילים והרוח







שבת שלום 
ג'ף

יום שבת, 31 בדצמבר 2016

מתוך תורה נה - ליקוטי מוהר"ן לרבי נחמן - כרך א שיחות על - של הרב שג"ר



"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ'  194: 

"...במהלך חיינו אנו נתקלים בצורך בתנועות כאלה של השתחררות מציפיות מסוימות, מחד, וקבלה עצמית מאידך, על כל צעד ושעל; לכן אין לתפוס את החיים, בשום מישור, באופן דוגמטי, כאילו שיש הצלחה ברורה או כישלון ברור. כפי שהסברנו, הצלחה וכישלון הם תנועות מעגליות, שבסופו של דבר מבטאות את העצמיות של האדם. כאשר אדם חווה את הדברים בצורה זו, חייו מתבהרים, הוא מבין את ההיגיון הפנימי, וחווה בבהירות שמאורעותיו הם הדבר הנכון, האמיתי וההגיוני ביותר בעבורו. דווקא משום שהוא חופשי לגמרי בהכרעותיו ואין חיוב שיקרה לו דבר כזה או אחר, הרי שהכרעותיו ומאורעותיו מקבלים את המובן של הצדק האלוקי המתגלה דווקא באופן הזה. לאור תפיסה זו, הצדק אינו נוקשה וחד-משמעי, אלא חופשי, אינסופי.*"

*ראו על כך להלן במאמר על תורה א תנינא, עמ' 335 - 337

יום שישי, 30 בדצמבר 2016

אלו דברים לשבת חנוכה פרשת מקץ תשע"ז



ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה עומד על  היאור.
"ויהי" שולח אותנו לראשיתו של עולם. (יהי אור ). 
"מקץ" שולח אותנו לסוף. ("קץ כל בשר בא לפניי").
איך הראשית והסוף קשורים לפרעה שעומד על שפת היאור אני לא יודע.
אבל אני מזהה את השאלה ובעיקר - אני מזהה את השירה שבדברים.
ויהי מקץ
ויאמר  אלוהים ויהי אור
ויהי אור
אולי ניצבים אנחנו - היכן שלא נהיה, מתי שלא יהיה - בין ה"יהי" של ההתחלה לבין ה"קץ" של הסוף. 
כמו אותו אדם, אותו הטרובדור שהופתע לאחרונה שזיכו אותו בפרס (נובל ), ניצב האדם מול נהר שזורם, תוהה "מה איתי ? אין לי מה לאמר. רק אעמוד פה על שפת הנהר ואביט על המים הזורמים". פרעה עומד מול היאור.
ועלינו לבחור בין החושך של קץ כל בשר לבין האור של התחלות חדשות  המתחדשות לעולם....
חנוכה שמח
חודש טוב
שבת שלום
ג'ף

יום חמישי, 15 בדצמבר 2016

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ז


כדרכו של עולם, לרבות עולם  המילים, עולם הספרים, קורה שאתה מחפש משפט שקראת, לא לפני הרבה זמן בספר כלשהו, ואתה מוצא כל דבר חוץ מאותו המשפט.

ניחא.

ימים קשים עוברים על כוחותינו. אך על מנת לאזן את התמונה לפני שנמשיך, הכהן של בית הכנסת שלנו אמר לי השבוע, לא בפעם הראשונה, אך הפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, "יורים עליך". בוקר קר וגשום  ואתה מחפש - בתור הלוי התורן - את הנטלה כדי לצקת מים על ידיו של הכהן עובר לברכת כהנים. זה לא הכהן שעומד מעליך זה המ"מ שמעל לתעלה החפורה באתר האימונים שצועק "יורים עליך"....

על כל פנים

הזוועות בסוריה, עמונה, טראמפ, טמטום ודברים אחרים שלחו אותי לספרו של הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק "מן הסערה על אבלות ייסורים והמצב האנושי".

הנה כמה דברים שמצאתי שם:

"האדם הקוסמי, שעולמו גדוש בסדר וביופי, שלווה ושקט, מי שהגשים את כל שאיפותיו ותשוקותיו, המרוצה מעצמו ומייעודו, חייב לוותר, ולו לזמן מה, על עולמו המסודר למופת כדי לגלות את הא-לוהים. לפי היהדות, הפגישה עם הא-לוהים כשלעצמה איננה רק חוויה נפלאה וברוכה אלא גם מלאת חלחלה ואימה. לא רק שמש בהירה זורחת באופקו של הקיום האנושי; גם חשכת לילה מבעיתה, מלאה בקולות ובחזיונות משונים, עוטפת את היצור הסופי. כשלפתע נקרה א-לוהים על דרכו של אדם, הוא נעשה מודע להיותו בן חלוף ולאבסורד שבקיום מותנה ויחסי. האינסופיות בולעת את הסופיות."

"ההתגלות והקטסטרופה (שהיא מעשה ההריסה או הניפוץ המיידי של דפוסי קיום ) הם ביהדות מושגים זהים. כל צורה של ייסורים, כל נטילת חלק בסבלות העולם, משמעה תנועה של נסיגה, התרחקות מן הישן והמוכר, מנקודות השקפה שהן כה מוטבעות באדם עד שנעשה לחלק מאישיותו, מעמדות כה ברורות עד שזכו למשמעות אפודיקטית, מפעילויות  כה שכיחות עד שהפכו לשגרה. בקצרה: חוויית הסבל היא טראומטית וככזו היא פועלת בכוח נורא - קורעת את האדם בקשריו היציבים עם עצמו ועם אחרים ומטלטלת אותו אל מחוץ למעורבותו בסביבתו המוכרת לו היטב. בכל מקום שבו מופיעה הקטסטרופה, שם גם באה ההתגלות האדירה לידי ביטוי: האדם ניצב אל מול הא-לוהים."
במעבר חד, ובהמשך ישיר לדברים , נסיים עם ה"קטע הבעייתי" שלהלן, קטע מוזר ומופלא כאחד

שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 8 בדצמבר 2016

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ז




"אני רואה את החולה והמושפל, את המנוצח ומר-הנפש, את הדחוי והבודד. אני רואה אותם נאספים יחד ולחוד, נצמדים לתקווה שמישהו ישית את לבו אליהם, ליותר מרגע חולף. אני שומע אותם מתפללים לבוא השחרור שנושא עמו המוות. אני רואה אותם מקופחים, שכוחי לב; אמש אדונים, ועתה מנודים.

מן הראוי היה כי נתייחס לזקנים ביראת קודש, אך כל שהם מייחלים לו זה התחשבות, תשומת לב, כי אל נשליכם ונעזבם. הם ראויים להעדפה, ואולם איננו מעניקים להם אפילו שוויון. אבא אחד מוצא כי באפשרותו לפרנס תריסר ילדים, אך תריסר ילדים מוצאים כי אין באפשרותם לפרנס אבא אחד.

ואולי זהו ההיבט המטריד ביותר של המצב. אנו מתייחסים לדאגה לזקן כמעשה של צדקה במקום שנראה זאת כזכות עליונה. בניסוחם האלמותי של עשרת הדיברות, אלוהי ישראל לא קרא: כבדו אותי, תיראו ממני. חלף זאת הוא קרא: כבד את אביך ואת אמך [שמות כ,יא]. יראת קודש לאלוהים לא תתקיים ללא יראת קודש לאב ולאם.

במסורת היהודית כיבוד האב והאם הוא מצווה, מעשה שלם שהגשמתו עולה על כוחו של אדם. אין גבול למה שאדם חייב לעשות בממשו זכות זו של התמסרות. אלוהים בלתי נראה, אך אמי היא נוכחותו...."


א.י.השל, "לגדול בחכמה",  To Grow in Wisdom מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 141;