רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 23 באפריל 2014

אלו דברים לשבת פרשת קדושים תשע"ד


אפתח ב"וידוי" :
התחלתי את ההכנה הממשית של הטור השבוע כאשר על הצג מופיע הסרטון של דר' סוס שבסוף הטור. הענין ביצירות מבית המדרש של דר' סוס חוזר ומתעורר משעות ה'סבאות' עם הנכדים, כמובן. תוך כדי שהסרטון רץ אני מעיין בפרק בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ המוקדש לפרשת השבוע, פרשת קדושים.^
אני מעיין ואני קורא ופתאום הבנתי את הדבר שאני הולך לרשום כאן להבא.
כשהתחלתי לפני כמה זמן לעבוד עם השותפים שלנו -של ירוחם - בקהילת יהודי מיאמי - במסגרת שותפות 2000 נתקלתי לראשונה במושג שנקרא "תופעת הwow". אחר כך נתקלתי במושג הזה בכל מיני הזדמנויות שונות , אם אינני טועה בתקשורת - בטלויזיה או ברדיו - בשימוש שנעשה בו על ידי כתבי הבידור. בכל אופן מה היא תופעת הwow ?
המושג הזה מתאר חוויה חושית סוחפת, מהממת. לא לא תופעה מינית, בדרך כלל מדובר בתופעה מהתחום התרבותי - כמו למשל 300000 איש רוקדים הורה ברחוב הראשי של איזו עיירה נידחת בצהרי היום.
זו רק דוגמה. אתם יודעים למה הכוונה.
כעת, תשאלו מה כל זה קשור לפרשת השבוע ?
ובכן, אם הבנתי נכון את דברי הרב עדין, הקדושה שמדובר בה בפרשת השבוע היא ההיפך הגמור מתופעת הwow הנ"ל. והנה כמה מובאות מדברי הרב:
" לא בכדי הפרשה נקראת 'פרשת קדושים'; הקדושה היא ללא ספק נושא מרכזי בה, וביטויים הקשורים לקדושה חוזרים שוב ושוב לכל אורכה.
אלא שיש בקדושה זו צד מפתיע: בעוד שבספרים העוסקים בעניינה של הקדושה, ככל שמעמיקים בה היא הולכת ונעשית דבר יותר גדול, עד להגדרתה כערך עליון..., מושג הקדושה העולה מפרשתנו נראה שונה לגמרי. הפרשה פותחת אמנם בפסוקים 'דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' א-לוהיכם'; הציווי להיות קדושים מופיע בהקשר של קדושת ה' - קדושים תהיו כשם שאני קדוש. אבל מאידך גיסא, הרשימה של המצוות שקשורות ל'קדושים תהיו' כלל לא נראית ככזאת. פרשת קדושים היא אחת הפרשות העמוסות במצוות, ורובן הגדול: לא לגנוב, לא לגזול, לא לשקר, לא לרמות וכו' - הן לכאורה כלל לא דרישות מיוחדות, ולא דברים שאדם מן הישוב לא יכול לעמוד בהם. בסך הכל אלה דברים שהם פחות או יותר מנהג העולם, שנוהגים לשמור עליהם בצורה כזאת או אחרת בכל מקום. אפילו במקומות שלא קיבלו את התורה.
תמיהה זו עולה גם בפרשת עריות, בסופה של הפרשה....נניח שאני עושה את כל הכתוב פה; יש פה כך וכך מצוות עשה, וכמות מסוימת של מצוות לא-תעשה. זה כל מה שצריך בשביל להיות קדוש? הייתי חושב שבשביל קדושה צריך כך וכך גדרים וכך וכך עניינים מיוחדים, אבל שמישהו לא יעשה כמה דברים מגונים? זה מה שיוצר אדם קדוש?
 השאלה הזו ממשיכה הלאה והלאה לכל אורך הפרשה; בעצם, אין בפרשת 'קדושים תהיו' שום דבר בעל ייחוד קדושתי, והגדרת הקדושה הנובעת ממנה היא מאד נמוכה. אין בה לכאורה שום דרישה או ניסיון לעקור את האנשים לאיזושהי ספירה יותר גבוהה.(עמ' 255-256)

< אני מדלג >

"השחיקה המתמדת, יחד עם אווירה שהדבר מקובל בחברה, יוצרים את התחושה שכשאני עושה דברים מסוימים, גדולים וקטנים, הם כבר לא נותנים הרגשה של אימה פתאומית, של מעשה עבירה. גם בפרשת עריות, כמו שנאמר אצל רבים מן המפרשים, חלק מהבעיה נובע מתוך המציאות היום-יומית ומתוך הקרבה. לא מדובר על מישהו שפתאום נכנס בתוכו יצר שאיננו בר-כיבוש; אלא שיחסים מתגלגלים, פושטים צורה ומשנים צורה - עד שפתאום בן אדם מוצא את עצמו בדבר שהוא אף פעם לא היה מאמין שהוא אפשרי. התהליך הזה לא קורה בבת אחת וביום אחד, ולא מפני שאי אפשר לעמוד במעמסה. אלא שלעמוד במעמסה של הדברים היום -יומיים זה הרבה יותר מסובך. אף אחד מהם לא יוצר עמידה על פי תהום. זוהי רק מלחמה קטנה על דברים קטנים, אבל מלחמה שאין לה סוף.
כל עוד הקב"ה רוצה עגלים בני שנה, אילים בני שנה - אני מוכן לתת. אבל לעשות כל מיני דברים גדולים וקטנים בכל יום? זה כבר סיפור אחר. לא לחינם נאמר (ויקרא יט,ג) 'איש אמו ואביו תיראו'; הרי כל מי שיש לו איזשהו ניסיון בכך יודע כמה שזה קשה, ולמה? מפני שאת זה עושים כל יום, ומפני שלא לכל אדם יש אבא ואמא שהם בעצמם קדושי עליון.
המאבק שיש בדברים הללו הוא המאבק לקדושה. זו בעצם רשימה ארוכה של דרישות קטנות שאף אחת מהן לא יוצאת מן הכלל, אף אחת לא מוגזמת, אבל הן חוזרות יום אחרי יום. ועצם הדרישה שלא לשבור את הסדר הזה- היא בעצמה יוצרת את המדרגות הכי גבוהות של הקדושה. (שם, עמ' 261 -262; כל ההדגשות לעיל הן שלי - ג'ף)

הגענו לסוף ולסרטון שהבטחנו בהתחלת אלו דברים. לפני כן הערה: אחד הדברים המעניינים בכתיבה היא שאלת העריכה. עם הזמן, אתה לומד את החכמה שבדברי הקוצקר' שאמר: לא כל מה שאדם חושב- עליו לאמרו; לא כל מה שאומר - נכון לכותבו; ולא כל מה שכותב - ראוי להדפיסו.
לפעמים אתה  כותב דברים שהם ראויים כשלעצמם אך אינם מתאימים לפרסום לצד ובהקשר לדברים אחרים שכתבת. זה פחות או יותר מה שקרה כאן הבוקר.
בכל אופן ממש לפני סיום, לפני הסרטון, הנה דברים, שנזכרתי בהם לא מעט השבוע,  פרי עטה של ג'ורג אליוט בספרה "מידלמרץ" שזורנברג מביאה בפתיחה למבוא לספרה "תהום אל תהום":


"אילו יכולנו לראות ולחוש בחריפות את כל חיי אנוש הרגילים, הרי זה כאילו שמענו את העשב צומח ואת לבו של הסנאי פועם, והיינו מתים מעוצמת הרעש שמעבר לדממה. במציאות ממש, מתהלכים גם הרגישים שבינינו מרופדים היטב רפידה של קהות."*


שבת שלום
     ג'ף

^מדובר בספר שנקרא "חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע" בהוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, שפע, המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים
*מאנגלית ג'נטילה ואפרים ברוידא, תל אביב, דביר 1985, עמ' 179.


יום שבת, 19 באפריל 2014

אלו דברים על חופש הביטוי



הפצתי את מה שהיה, כפי הנראה, נאומו האחרון של דר' רון פונדק ז"ל, לשני הפורומים בירוחם - ירוחם 1 ואפיקים. כבר כמה זמן אינני חבר בפורום של "הסניף". הנה הקישור :
http://tv.social.org.il/politics/2014/04/13/ron-pundak
בכל מקרה "התחלתי לחשוב", כהמשך לדברים, על חופש הביטוי ומקומו בחברה שלנו, וכן על השאלה "מה נשתנה ?"
מה נשתנה - הלילה הזה  ? - התקופה הזאת  שלנו  - היום - מימיו של כב'  השופט אגרנט ז"ל, בשנות החמישים, כאשר נתן את פסק הדין המכונן בנושא חופש הביטוי, בענין "קול העם".
הגעתי בינתיים ל
 http://www.digitalhistory.uh.edu/era.cfm?eraID=3
ובאשר להמשך הבירור הזה - עוד נראה.
מועדים לשמחה


יום חמישי, 17 באפריל 2014

אלו דברים לשבת חול המועד פסח תשע"ד


הפועל באר שבע הפסידה השבוע במשחק חצי הגמר אליפות הליגה, בדקה ה91.
היה זה אירוע משמעותי לרבים מחבריי, אירוע קשה - קשה אך לא נורא, אני מתאר לעצמי ב"סולם האירועים", הרי מדובר במשחק ספורט בסך הכל.
ובכל זאת -
דברים אלו נכתבים כאשר באזניות מדברת אלי, אביבה גוטליב זורנברג, בשיחה על התת מודע בפורום של דוברי רוסית דווקא. ( https://www.youtube.com/watch?v=wpYOTCRjJmI ).*
כעת היא שואלת: מה מבקש פרויד בפרשנויותיו לחלומות ? תשובתה: פרויד מבקש להבין את פרויד. עליך להקשיב לסבל של הזולת כדי לזהות את הסבל של עצמך...כיצד ניתן להבין את האחר ? המפתח , בכל אופן, טמון בזיהוי סוג אחר של הקשבה." כל תובנה - מעוגנת בעיוורון " - שושנה פלדמן..."האין הוא מרכזי ליצירה"....רחל, שאיננה, והיא מופיעה בחלומו של יוסף לפיו גם היא תבוא להשתחוות לו, יחד עם אביו ועם אחיו - על אף שהיא כבר לא בין החיים.
כיצד מתייחס יעקב לרחל ? זורנברג מתמקדת בשיחה היחידה המופיעה בתורה בין השניים, ובתשובתו ה"בלתי מספקת" לטרונייתה של רחל "הבה לי בנים..." : "התחת אלוהים אני... ?".
ובהמשך משנה יעקב את שמו של הבן השני שנולד מרחל, במקום "בן אוני" ל"בנימין".
וכעת זורנברג מגיעה ל"מי השילוח". "המי השילוח" מזהה ביעקב נטייה שניכרת בער, נכדו ובנו של יהודה, נטייה להישמר מסטייה מ"שכל בהיר"...נטייה שהיא בסופו של דבר "דרך ללא מוצא". כדי לייצור, להוליד, יש לוותר על האחיזה הזאת בסוג של וודאות, שאינה תואמת את המציאות ה"פרועה".
"ואני בבואי מפדן, מתה עלי רחל", בערוב ימיו, יעקב מקבל על עצמו, אחריות כלשהי, על רחל.
זורנברג חושפת בפנינו פינות דחוקות שבתודעה שלנו -  מציעה לנו להביט בנמר שקופץ בפתאומיות מתוכנו ועומד בתוך האור (מילוש).
הקב"ה, כפי הנראה, אינו מעוניין, לפי ה"בית יעקב" בעולם שבו שולט ה"שכל הבהיר". אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו, שלושה מצבים בהם מסתלק ה"שכל הבהיר"...
השיחה מסתיימת בכך שזורנברג מדברת על שירתה הקצרה של שרח בת אשר שמחברת בין פרגמנטים שלכאורה אינם קשורים "יוסף במצריים נולדו לו על הברכיים מנשה ואפריים" - בניסיון ליצור קוהרנטיות במציאות שאינה מצטיינת בקוהרנטיות  - ב"שכל בהיר".
הפסדה של הפועל באר שבע - הוא דבר ברור, חד וברור.
העולם הפנימי שלנו - ובכלל העולם הסובב אותנו - תטען זורנברג הוא הרבה פחות ברור. אמנם, עולם הספורט מלא אתגרים - עולמם של הספורטאים  - להבדיל אולי מן העולם של האוהדים שהם ביציעים - וב"אתגרות" הזאת טמונה כפי הנראה נקודת מפגש בין עולמות שונים, עולמה של מדינת ישראל השואפת בכל ליבה לנורמליות, עולמו של ישראל השואף למלא את ייעודו בעולם, והעולם של כל אחד ואחד מאתנו הנע ונד בתוך העולמות השונים בהם מוצא עצמו או עצמה.

שבת שלום ומועדים לשמחה
     ג'ף

* וראו הרצאה מרתקת של פרופ' משה אידל, שמעמידה את היהדות על שלושה ספרים שעוסקים בשלוש שאלות - המה, האיך והלמה -  במסגרת של אותו הפורום  - "אשכולות" כאשר נושא השיחה הוא "מוסיקה וקבלה" :



יום שלישי, 15 באפריל 2014

מהמבוא והלאה (5)


בניסיון לפענח את שתי המטפורות שזורנברג מדברת עליהם במבוא - התהום והר הגעש - הגעתי לאמילי דיקינסון בעקבות זורנברג שם, וקפצתי לפרק הראשון בספר שעוסק באדם הראשון ובאדם השני - הפרוטוטייפ proptotype לכולנו;
הקיצור להלן משפט אחד מאחת הפסקאות של זורנברג מתוך הפרק הראשון:

"בהיכנסו בדברים עם אלוהים, אדם פוגש בראשונה בזרמים נוגדים לא מודעים - אורחים לא-קרואים המסבכים את תחושת העצמי והזמן שלו." (עמ'  57)

"In entering into dialogue with God, I suggest, Adam first engages with unconscious crosscurrents, alien guests that complicate his sense of self and time." (p.21)

מיליון שאלות עולות מתוך הקריאה בזורנברג. השאלה כאן היא זו:
האם בדברה על "אורחים לא-קרואים", היו בתודעתה של זורנברג השורות משירו של צ'סלוב מילוש  ? ars poetica

The purpose of poetry is to remind us 
how difficult it is to remain just one person, 
for our house is open, there are no keys in the doors, 
and invisible guests come in and out at will. 


הערות עורך:
ההדגשות ליל  הן שלי
מספרי העמודים הם מהספרים

יום שני, 14 באפריל 2014

אלו דברים בפסח


טוב
אחר בעיות שונות , לרבות בעיות ססמה בלתי ברורות, אנחנו כאן - לפני פסח.
אחרי מות, אחרי מותו של פיני.
מוות שעוד לא נתפס, כבר במוצ"ש היתה הלוויה, דיבורים - "לא הספדים" (בגלל חודש ניסן) - אוהל מהיר; גבורה של פיני ז"ל ושל משפחתו, שעוד תשמש מופת.
זורנברג, הירש, (לשם שינוי) רש"ר הירש על תהילים, על הכוונת.
פסח שמח וכשר למי שקורא את זה. 

יום שישי, 11 באפריל 2014

אלו דברים לשבת הגדול - פרשת אחרי מות תשע"ד


שיר בקובץ "על גדת הנהר" מאת צ'סלוב מילוש, בתרגומו של דוד וינפלד, בהוצאת הקיבוץ  המאוחר.
השיר הוא של ונג-צ'ין (835-736), והוא בעמ'  89 לקובץ

ארץ הדרום

בארץ הדרום המון ציפורים שרות.
למחצית הערים שם אין חומות מגן.
בשוקי הכפרים מתגוררים שבטי פרא.
לכפרים שבהר שמות של נהרות.
מן החולות הלחים עולים ערפילי רעל.
אישים מוזרים מנצנצים בגשם הלילי,
ורק קונה הפנינים הבודד חולף כאן
כמדי שנה, בנדודיו אל הים הדרומי.

שבת שלום
    ג'ף

יום רביעי, 9 באפריל 2014

מבוא 4


"'תהום אל תהום קורא' (תהילים מב 8). התקשורת מתקיימת בין מעמקים, תהומות , קולות מים רבים."
תהום והר געש
"יחד, המטפורות הללו," אומרת זורנברג, "מבטאות את מורכבות חיי הלא-מודע האנושי, הכוח התת-קרקעי שדוחק כנגד הקליפה הדקיקה, המתעתעת, של מעטה הארץ."

שוב - איני יכול או רוצה להימנע מהשוואת התרגומים. מצד אחד , כפי שמציינת זורנברג במקור האנגלי - לא ניתן להעביר במילים את עומקות ,צלילי ומשמעויות המילה "תהום".
מצד שני "מעטה הארץ" לא מתקרב לצערי ל"קריספיות" של the earth's crust
כשם שבעברית כשמדברים על "קליפה" אבדה המשמעות שבאנגלית של eggshell ומנגד מתווסף המטען הכבד  עתיק היומין
של קליפות כאלו ואחרות.