רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 26 בדצמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ד



מי מאתנו העלה פעם בדעתו לראות בפרעה "דמות לחיקוי" ?
ובכן, ככל שהבנתי את הדברים של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם"^, זה פחות או יותר מה שהוא מציע לנו.
מי שאין לו את ספר  - מה אפשר לומר ?!- לטעמי זהו אכן ספר חובה לכל בית בישראל !
ודמות לחיקוי כיצד ? אומר הרב עדין, בקטע מסוים של הדברים:
"ההרגשה היסודית של 'אני בסדר' ששמרה על פרעה מכל סוג של חשבון נפש, היא לא תופעה שקיימת אצלו בלבד. במובן זה, פרעה הוא אמנם דוגמא קיצונית, אבל לא דוגמא קיצונית לאדם רשע, אלא דוגמא קיצונית של אדם רגיל. אדם רגיל אמנם לא גדל באותו האופן כמו פרעה, לא חוטא באותם חטאים, וגם לא חושב בדיוק באותו האופן כמו פרעה, אבל גם אחרי כל ההסתייגויות האלה - פרעה הוא עדיין דוגמא של אדם רגיל. וזאת משום שהבעיה היסודית,  המונעת חרטה, ומונעת אפשרות של תשובה, היא תמיד אותה בעיה, גם בביטויה הקיצוני אצל פרעה, וגם בביטויה אצל סתם אדם.
הנביא יחזקאל (כא, ג) מביא בשם פרעה - כנראה לא פרעה זה אלא פרעה אחר - את האמירה 'לי יאורי ואני עשיתיני', שמשמעותה בעצם היא 'אני הוא תמצית השלמות של העולם'. המחשבה היסודית הזו מנוסחת באופן כזה על ידי פרעה , אבל היא נמצאת גם, בדקות יותר, אצל כל אדם. רק כאשר האדם יוצא מאורח החשיבה הזה, נפתח אצלו הפתח לחרטה. לכן, להבדיל, התופעות שמתוארות אצל פרעה קיימות גם אצל אנשים אחרים. כאשר בעקבות תשובה על מעשה מסוים, מתגלה פתאום מערכת חשיבה חדשה שבה לכל הדברים יש משמעויות אחרות לגמרי. במקרה כזה, התשובה איננה מתייחסת רק לנקודה ממנה היא התחילה; היא מתרחבת ומקבלת משמעות לגבי כל מכלול החיים של האדם.
חרטה מלאה
החרטה של פרעה צריכה ללמד אותנו מוסר השכל הן בהיקפה, והן בחתירתה להגיע לשורשי החטא. חרטה אף פעם איננה דבר פשוט; גם כאשר אדם מביע חרטה ורוצה בתשובה, עלולות להיות כרוכות בה וביישומה בעיות יסודיות, ומצד זה, הדוגמא של החרטה של פרעה היא דוגמא טובה לחרטה מלאה."

שבת שלום
    ג'ף

^בהוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, הקטע המצוטט הוא מעמ' 131 - 132

הדברים לעיל נרשמו על רקע השיר שלהלן, שמוקדש לזכרו של נלסון מנדלה, שהלך לעולמו בשבוע שעבר








יום חמישי, 19 בדצמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשע"ד


"אני לא מכאן, אבל לא ממש זר"
שר אהוד בנאי בשיר "ברוקלין".
האזנתי לשיר הזה כמה פעמים השבוע, בדרך לעבודה, ובנסיעה לילית במדבר. האזנתי לשיר, האזנתי היטב.
זהו שיר מופלא, מארג של דימויים מנוגדים, שיר בעל רבדים, ".ברוקלין של מעלה, ברוקלין תחתית".
זו בעיה לנתח שירים, זו בעיה גם לחיות, כפי שאמר לי אתמול חבר בשיחה: "המהמורות, הן לא מהמורות בדרך, הן הדרך."
על כל פנים, "אני לא מכאן, אבל לא ממש זר", מבטא מצב שאני באופן אישי יכול להזדהות איתו בשהייתי בארץ. אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר על מצרים. על ברוקלין ומצרים וארץ ישראל.
לבני ישראל, כפי שציינו חז"ל ורבנים חסידיים בעקבותיהם, אחרי מאות בשנים, היה מאד נוח במצרים. כפי שאמר רבי חנוך מאלכסנדר : "זו בעצם היתה גלות ישראל במצרים - שלמדו לסבלה" ( אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 463).
כעת אני "קופץ" אך תיכף אשוב לענין. דברים אלו, אגב , הם תרשומת של דברים שהוקלטו על ידי במהלך נסיעה לעבודה באחד מימי השבוע. שמעתי ברדיו שאחת האומניות שסרבו להופיע בהצגה באריאל, תירצה את סירוביהן להופיע שם כך: "אין לנו שום דבר נגד האנשים, יש לי משהו נגד המקום". בהקשר אחר אבל דומה אמר שר הביטחון כי הוא מתנגד להצבת כוחות צ.ה.ל על גבול הירדן ללא התיישבות של תושבים יהודיים באזור. "אין בטחון", אמר, "ללא תושבים במקום". ואין מקום  ואי אפשר לדבר על מקום ללא התושבים במקום. אי אפשר לדבר על ירושלים ללא האמהות ועגלות התינוקות והילדים ברחובות ובפארקים שבעיר.
וכך אי אפשר לדבר על ברוקלין בלי לדבר ובלי לראות את הרב-גוניות של תושביה, אי אפשר לדבר על ישראל - ואי אפשר לדבר על מצרים, בלי אנשים.
אבל הענין הזה עובד גם בכיוון ההפוך. זה לא רק האנשים שנמצאים במקום ועושים את המקום. המקום נמצא גם בתוך האנשים.
ארצות הברית של ילדותי נמצאת בתוכי כמו שמורוקו של ילדות חלק מסויים מקוראיי נמצאת בתוכם ואירופה, מקום ילדותם של חלק אחר, נמצאת בנשמתם.
והנה נסיים בעוד מוטיב חסידי, ענין מצרים. מצרים נמצאת גם היא, באיזה שהוא מקום בתוכנו. מקום הנוחות, מקום השעבוד לנוחות, להרגל, המיצרים של ההרגל. מכיוון שכך, זה מה שעושה את היציאה ממצרים לכיוון של ארץ ישראל למשימה מתמדת, יום יומית לכל אחד מאתנו.

שבת שלום
     ג'ף

מתבקש להציב כאן קליפ של השיר. הקליפ הבא שמצאתי אותו ב- כפי הנראה, האתר הרשמי של אהוד בנאי ביו טוב-  יש בו פרשנות מעניינת לשיר, כפי שתראו. הפרשנות הזאת ממחישה לדעתי, שהברוקלין של אהוד בנאי, נמצאת בראש שלו, וש- הירושלים והמצרים של כולנו - נמצאות בתוך הראש שלנו



.

יום חמישי, 12 בדצמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ד



יום ששי בבוקר זה לא הזמן האופטימלי לרשום טור שבועי שאמור להתפרסם לקראת שבת, גם אם מדובר בבלוג, כלי שיש בו מידה רבה יותר של גמישות מטור בעיתון למשל.

אחת המחשבות שהבזיקו אצלי אתמול כשהבנתי שאני נקלע למצב של "הדקה התשעים" בנושא זה היתה שהדברים שנרשמים כאן הם שיח בראש ובראשונה ביני לבין עצמי. אם אינני טועה בתחילת הדרך , לפני כמה שנים, הבאתי באחת הרשומות משורות אחד השירים של דילן שאומרות ש"עבורי ועבור חבריי מושרים סיפוריי" It's for myself and my friends my stories are sung

בתחילתו של כל שבוע, מונחות על שלחנך כמה וכמה משימות. חלק נושרות בדרך ותחתן באות משימות אחרות. בתחילתו של השבוע הזה אחת המשימות על שלחני היתה להכין דבר תורה לשבת פרשת ויחי. הרב דר' אברהם יהושע השל נפטר בשבת פרשת ויחי בשנת 1972 ובעקבות הערה של אחד מ"מלומדי השל" בארץ אלי, אשתקד, הבנתי כי צריך לציין את היום הזה.

השאלה המרכזית שמסתובבת בראש שלי סביב פרשת ויחי - פרשת הסיום של ספר בראשית, פרשת הסיום של יעקב אבינו - היא מהי מורשתו של יעקב אבינו ?
אולי אפשר לומר שמורשה זו  באה לביטוי בכל היצירה היהודית לדורותיה ?

בפרשת ויחי מדובר, כפי שניתן להיווכח בעיון בספר תורה, וכפי שמעיר רש"י על המקום, בפרשה "סתומה". מבחינה צורנית בתורה, אין הרווח המקובל  בין סיום פרשה אחת לרעותה. רש"י שואל: "למה פרשה זו סתומה ?" ומשיב: " לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו, בבראשית רבה."

בפתח ספרו של אברהם יצחק גרין על רבי נחמן מברסלב, "בעל הייסורים", מופיעה מובאה מדבריו הבאים של תלמידו המובהק של ר' נחמן, ר' נתן מנמירוב :
"קודם שנתקרבתי לרבינו זצ"ל לא יכולתי לצייר במוחי איך אפשר שהיה משה רבינו אדם כמו שאר האנשים. אך אח"כ, שהתקרבתי לרבינו זצוק"ל וראיתי גדולתו זצוק"ל, ואף על פי כן ראיתי שהוא אדם, אז הבנתי שגם משה רבינו היה אדם."
נזכרתי בדברים האלו, השבוע, בהקשר לנלסון מנדלה ז"ל. לא הכרתיו עד כה, לא מרחוק וודאי לא מקרוב, אך נראה שמדובר באחד המנהגים הגדולים והחשובים  של התקופה שלנו. נראה שמנדלה משאיר אחריו מורשה שיש בה מסרים לכולנו - חשיבותה של האמונה בצדקת הדרך,חשיבותה של נחישות, ועדיפותה של דרך הפשרה עם יריבים פוליטיים על פני הדרך שאומרת שיש להביס ולמגר אותם.

במסגרת ההכנות שלי לדבר התורה - שלא יצאה אל הפועל - מצאתי "שלושה דברים עקרוניים" שלימדה אותנו נחמה לייבוביץ בכל הקשור בלימוד תורה. את הדברים  מצאתי בפרק המוקדש לפרשה, פרי עטו של דר' גבריאל-חיים כהן, בספר "פותחים שבוע" (הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 137 - 138). והנה הם :

"א. לא מדברים 'על' התנ"ך, אלא לומדים 'את' התנ"ך - כל אחד ממשתפי השיעור חייב להתמודד בעצמו עם הטקסט, ובזמן הלימוד מתקיים רב-שיח בין המורה לתלמיד ולטקסט. ומכאן שאין לנו עניין בהרצאה על פרשת השבוע, אלא בלימוד משותף של  הכתובים;
 ב. התנ"ך הוא במידה רבה נייטרלי, והפרשנות היא הקובעת את אופיו. כך יש למשל פרשנות נוצרית ופרשנות יהודית. נחמה כתבה את עיוניה בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (ככתוב על עטיפת ספריה) וביארה את הכתובים בעזרת המדרש, פרשני ימי-הביניים ופרשנים יהודים מהזמן החדש. בשיעוריה  של נחמה הרגישו תלמידיה שהם יושבים בצוותא עם הפרשנים היהודים בכל הדורות ומנהלים איתם דיון מעניין וחי על הדרכים הראויות  לפירוש הכתובים;
 ג. נחמה דרשה דיוק מירבי בהבנת הכתוב וסלדה  מכל  הסבר שטחי וכללי. העיונים המעמיקים הפכו את לימוד התורה לאתגר אינטלקטואלי. עם זאת לא הסתפקה  ב'קטנות', ולקראת סוף כל שיעור (וכל עיון בספריה) הבהירה את המשמעות הקיומית של הקטע הנלמד והפכה את ספר ספרים לתורת חיים."

תוך כדי רישום הדברים הנ"ל חשבתי לעצמי ששלושת העקרונות האלו, ככל שהם נכונים לגבי עיון בתנ"ך הם נכונים גם לגבי עיון במציאות בכללותה. א. י. השל , אמר שהאדם זקוק להנחייה, בכל צעד ושעל שלו.

נסיים עם דברים שכתב השל בספרו "מיהו אדם ?" בפרק העוסק בריגישויות שהשל זיהה אותן כחיוניות לאנושיות האדם. לעניינינו מדובר ברגישות אותה מכנה השל "הזדמנות" opportunity. נקדים לדברים במקורם האנגלי, תרגום תמציתי שלי לעברית שכן הספר הקצר והחשוב הזה טרם תורגם לעברית.

"החיים הפנימיים של  האדם נתונים  במצב של מורכבות שהיא צומחת באופן מתמיד ומתפשטת לעד. אדון לעצמו, בל כרחו , סוטה האדם מן הדרך; בכל צעד ושעל זקוק הוא להנחיה.

האם ישנו מדריך למבוך שהוא האדם ? ההכרח בהנחיה הוא אחד האופנים של היות אדם אדם.

דבר אחד שמבדיל בין האדם לחיה הוא היכולת הבלתי נדלת והלא צפויה להתפתחות של יקום פנימי. ישנה יותר פוטנציאליות  בנשמתו של אדם מאשר בכל יצור המוכר לנו."


"Opportunity
The passage of being - of man or animal - is marked and fixed :from birth to death. The passage of being human leads through a maze: the dark and intricate maze we call the inner life of man. That maze must not be conceived as a structure, as a permanent setup; it is an exuberance that goes on, frequently defying pattern, rule, and form. The inner life is a state of constantly increasing, indefinitely spreading complexity. Left to himself, man of necessity goes astray; he is in need of guidance at every step. 

Is there a guide for the labyrinth of man ? The necessity of guidance is a mode of being human. Animal life is a straight path; the inner life is a maze, and no one can find his way through or about without guidance. Such is the condition from which there is no escape.

One thing that sets man apart from animals is a boundless, unpredictable capacity for the development of an inner universe. There is more potentiality in his soul than in any other being known to us. Look at the infant and try to imagine the multitude of events it is going to engender. "

A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p. 39

שבת שלום
      ג'ף







יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת ויגש תשע"ד


מה עושים עם מבוכה ?

אינני מתכוון למבוכה במובן של אדם שנתפש בשעת קלקלה זו או אחרת והוא נבוך, מבויש. אני מתכוון למבוכה במובן של תימהון לנוכח נסיבות שאתה לא ממש מבין אותן. כמו שדילן שר באחד השירים, עם אינטונציות מאיימות וקודרות שלא שייכות לענין כאן ובכל זאת: "אתה יודע שמשהו קורה אבל אתה לא יודע מהו, הלא כן מר ג'ונס ?" (בלדה לאיש רזה).

האם הניכור שמשתמע, שמשתקף בשיר הזה, ובמציאות החיים המודרניים הוא הכרחי ? הניכור בין יריבים פוליטיים, בין מחנות ניצים, בין כתבים פוליטיים, כתבי ספורט, עורכי דין, מנהלי מחלקות בבית חולים, שופטים, שרי ממשלה, בעלי עסקים מתחרים, בין אדם לחברו, האם הניכור הזה הכרחי ?

הגיעו לידי השבוע שני ספרים פרי עטו של הרב שג"ר, בעצם מדובר בקבצים שערכו תלמידיו משיעורים, שיחות דרשות ודברים שכתב הרב, ולוקטו ונערכו על ידי התלמידים לספרים, ועוד היד נטויה. ספר אחד עוסק בחנוכה ונקרא "להאיר את הפתחים", הספר השני נקרא "לוחות ושברי לוחות" והוא עוסק בהגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם.

בספר על חנוכה אני מבקש להפנות למאמר שנקרא "הלכה, הליכה ואמונה - חיים דתיים בעת המודרנית". המאמר הזה הוא מאמר מופלא, וכשסיימתי לקרוא אותו, אמרתי לעצמי - מדובר במקשה אחת, במין יצירה מוסיקלית שלא ניתן להפריד שום חלק ממנו - כדי לתאר בתמצות "מה הולך פה" ומה עושה ומה אומר הרב שג"ר במאמר הזה.

ובכל זאת, הנה פסקה אחת מתוך המאמר שבה מתאר בתמצות הרב שג"ר את מגמתו בדברים, ואני מביא הדברים אך כדי לסבר את האוזן ,תוך חזרה על מה שכבר אמרתי שהדברים "עובדים" ו"עוברים" כמקשה אחת...

" כיצד אפשר אפוא לפתור את בעיית האדם הדתי, שחי בעולם מודרני המנוגד לחלוטין לעולם של ההלכה והמסורת ? אני משליך את יהבי על שתיים", אומר הרב שג"ר, "על המסורתיות, למרות שהיא איננה דווקא הלכתית,* ועל היפוכה, חרדיות אותנטית, שאינה זהה לחרדיות שאנו רואים היום.^"

לפני שאסיים, בפסקה המסיימת את הספר "לוחות ושברי לוחות", אבקש להפנות לפרק בספר שנקרא "צדקה ותיקון חברתי". לאחרונה אני לוקח משם קטעים כציטוטים היומיים שבעברית למול קטעים מהגותו שבאנגלית של השל.  המעוניינים יוכלו לעקוב אחר הדברים בבלוג האחות לבלוג הזה, ב http://joshuaheschel.blogspot.co.il/.

אומר הרב שג"ר בסיום הספר, וייתכן ויש בהם משום מזור-מה למבוכה שתיארתי בתחילת רשומה זו:

"איני בעמדה של יאוש. להיפך, אני בהתלהבות. אני רואה משהו גדול ועמוק מאד מתרחש כעת. דווקא אצל הנוער אני רואה דמויות שלא היו בזמני: נערים ונערות עם דבקות דתית רבה, עם דתיות עמוקה, לא מהסוג המטופש, השבוי בפנטזיות - אלא אנשים מפוקחים ביותר, בוגרים, עם ביקורת עצמית. יש בהם סוג של כריזמה ודבקות דתית, ממשית מאד, שלא הייתה כאשר אני הייתי בגילם, לא אצלי ולא אצל בני דורי. אני רואה בפוסטמודרניזם ובתרבות ה'ניו אייג'' הבאה, לטענתי בעקבתיו, פתח לעולם חדש, שבו יתחולל שינוי ממשי בתודעה האנושית. שינוי זה יביא גם לשינויים חברתיים, לצדק חברתי, וליחסי אנוש אחרים, עמוקים יותר. יהיה זה עולם של השראת שכינה."
שבת שלום
    ג'ף

*^ הערות השוליים שבטקסט הושמטו כאן

יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

אלו דברים לשבת חנוכה תשע"ד



אריק אינשטיין, השירה של אריק, ליוו את חיי וילוו אותם הלאה.
המילים מחווירות לעומת היצירה של האיש הזה ושל חבריו.
ישראל במיטבה. "סע לאט" ו"אני ואתה נשנה את העולם." שנות השבעים בתל אביב - עבורי הם שנות "העשרה" שלי, תיכון, ואחר כך שנת שרות בדימונה. שיחות נפש עם א' לתוך הלילה לאור נרות בדירת השיכון בדימונה, אחרי תיכון ולפני הצבא, אריק שר ברקע יחד עם תבל"א חוה אלברשטיין , בקבוקים שונים על השלחן הנמוך בסלון, קרקרים וקצת גבינה.

השיר הזה לא היה בתודעה שלי עד ששמעתי אותו בפלייליסט תוך כדי הכנת רשומה זו. בלינק להלן יש קליפ מענין שאפשרות ההטמעה בו הושבתה. מאד מומלץ לצפות בו -
http://www.youtube.com/watch?v=UfbW4JI4JAk&list=RD7f1K2GwLZbA
השבוע, בעבודה, הייתי עד ואולי שותף לארוע שהיה מעורב בו טוב ורע.
נתחיל ברע - בבחינת "סור מרע" ואחר כך נדבר על הטוב, בבחינת "ועשה טוב".
הרע התחיל בעו"ד שבמסגרת טיעון שלו בתיק מסויים בחר להשמיץ את העו"ד השני. היתה כאן התממשות של אחד מכללי מרפי שבמשפט שאומר:
והתרגום:
כלל עורך הדין: כשהדין נגדך - טען את העובדות, כשהעובדות נגדך, טען את החוק, וכששניהם נגדך - השמץ את ב"כ הצד שכנגד.

וכך היה בארוע שאני מתייחס אליו כאן. זה תחילת הרע בסיפור הזה. המשך הרע היה בכך שהשופט בתיק קנה את סיפור ההשמצות ללא ביקורת ו"ביצע 'זובור'" בב"כ הצד שכנגד על סמך אותן השמצות חסרות שחר.
הטוב בסיפור הזה הוא שב"כ הצד שכנגד עמד בזובור הזה בגבורה, חבריו והבוס שלו נחלצו לעזרתו; חזיתי גם בהתייצבות כנגד העוול וגם בתיקונו, במידת מה.
כך דרכו של עולם. 
אומר הרב דר אברהם יהושע השל , בספרו "אלוהים מבקש את האדם":

"הרוע ממשי, רב עצמה ומפתה. אך מתסכל במיוחד הוא שהרוע מצליח לשגשג ולפרוח שעה שהוא מחופש לטוב. לאמור, שהרוע מצליח לינוק שפע מחיי הקדושה. בעולמנו, כך נראה, הקדוש והלא- קדוש אינם דרים בנפרד. הם כרוכים  ומשולבים זה בזה, הם זקוקים זה לזה. זהו עולם שבו ייתכנו צלבים רבי יפעה, ועבודת האלוהים עלולה להיטמא בנגע האכזריות.
הנביאים הוכיחו את ישראל לא על כך שאין דת בישראל, אלא על עיוות הדת וסילופה. ' י הרבה אפרים מזבחות לחטא' (הושע ח 11). 'הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני' (ירמיהו ב 8). ככל שאדם גדול, כך יצרו גדול. חסידות היא לעיתים רוע מוסווה, כלי עזר במירוץ אחר עצמה. 'הטרגדיות של ההיסטוריה האנושית, ההתאכזרות והקנאות שאינה יודעת פשרות, לא נגרמו בידם של פושעים...אלא בידי אנשים טובים...בידי אידאליסטים שלא הבינו את טיב המזיגה המוזרה של אידאלים ואינטרסים אישיים המרכיבה את המניעים האנושיים כולם'. התחרות הגדולה  אינה בין 'מאמינים יראי אלוה' לבין 'כופרים רשעים'. דת המקרא מדגישה את 'חוסר השוויון של האשמה כפי שהיא מדגישה את שוויון החטא'. 'העשירים ורבי העצמה, הגיבורים והאצילים, החכמים והצדיקים, כל אלה נוחלים עונשים כבדים במיוחד'. אכן, אין הרוע מתגלם באופן מתועב יותר מאשר בבואו מחופש לטוב. 'מה נתעבים מעשי הפשע שהדת מביאה את האדם לעשותם' (לוקרציוס)."*
....
"אין בעולמנו דבר שלא מעורבים בו טוב ורע, קדושה וטומאה, זהב וסיגים. בלבול זה, טוענת המיסטיקה היהודית, הוא הבעיה המרכזית של ההיסטוריה והסוגיה האולטימטיבית של הגאולה. הבלבול קיים עוד מששת ימי בראשית."

חנוכה הוא, כמובן, החג המציין את ניצחון הטוב על הרע, ניצחון האור על החושך.
נסיים רשומה זו בקטע מתוך דרשה של הרב שג"ר לחנוכה שמופיע באסופה חדשה של דרשות ומאמרים של  הרב לימי החנוכה שנקראת "להאיר את הפתחים" בהוצאת מכון כתבי הרב שג"ר:
"ידוע מנהג הרביי'ם השונים לשבת לאחר הדלקת הנרות בחנוכה ולהתבונן בהם, לעתים במשך שעות רבות. התבוננות זאת שוטפת את התודעה ומאפשרת לה להיפתח לשלל דימויים, הרגשות ומחשבות, שלאחר זמן תיווצר מהם דרשה או [ה]דברי אלוקים חיים בלשון חב"דית."

השבוע, אור הנר בכיכר לזכרו של אריק מתערבב באור הנר של חנוכה. 
האור לא יכבה והזמר לא ייפסק לעולמים.
יהי זכרו ברוך.
  שבת שלום וחנוכה שמח
           ג'ף

יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשע"ד *


שתי דוגמאות "חיות" של אבדן דרך נחשפו השבוע, האחת של הזמר אייל גולן והשניה של הרב יונה מצגר, ו"השאלה המעניינת" כאן היא, האם יש למקרים אלו השלכות רוחב על החברה שלנו ? לעת עתה, אני משאיר את השאלה הזאת ב"צריך עיון" ועובר לרשומה כפי שהוכנה "ללא קשר" למקרים הללו.

החלק השני של "שיחת אוטאווה", שיחה שנתן הרב אברהם יהושע השל לקהילה היהודית באוטאווה קנדה בסוף שנות הששים או תחילת שנות השבעים במאה הקודמת, נפתח כך:

A very great event  took place two and a half hours ago, an event that is having already a great impact.
What happened ? The sun went down. A very great event. But modern man doesn't care. Who cares ? Who pays attention to what is really important ? But that's life. A Jew davens Maariv....

ארוע חשוב מאד התרחש לפני כשעתיים וחצי, ארוע שכבר נותן את אותותיו. מה קרה ? השמש שקעה. ארוע חשוב מאד. אך האדם המודרני לא אכפת לו מזה. למי אכפת ? מי שם לב למה שחשוב אמת. אלו החיים. יהודי מתפלל ערבית...

ניתן להוריד את השיחה בלינק הבא : http://www.mediafire.com/?fjd8ahxb3ngm9 

נזכרתי בדברים אלה כשראיתי השבוע את הקליפ שהכינו יוני בלוך ואחרים יחד עם בוב דילן. 
ראו ב http://video.bobdylan.com/desktop.html. היצירה הזאת היא מדרש במיטבו, וכל מילה נוספת על המדרש הזה, תהיה, בשלב זה, מיותרת.

וממדרש, לטקסט עצמו, למציאות.

נלך, בעקבות  הרב עדין אבן ישראל, אבל נזכור שברקע נמצאת אביבה זורנברג גוטליב וה"מי השילוח" וברקע ממש בובי ששר על חזיונות ג'ואנה* ומאחורי הרקעים האלו ה"חלל הפנוי" :-)

אומר הרב עדין: 

"רש"י פותח את פרשת השבוע בדברי המדרש (בראשית רבה פד, ג): "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה? " באופן עקבי , יעקב מנסה לשבת בשקט, לשבת בנחת, וכל פעם קופץ עליו רוגז אחר."^

"בעולם שלנו כולם מוכרים שלוות נפש. זו אחת הסחורות הכי מבוקשות בעולם, ולא מדובר רק על אלו שמטופלים אצל פסיכולוגים. כל אדם, בהתאם למישורי הנפש שלו, רדוף בכל מיני דברים, והדבר נכון אף יותר היום, כשאנו חיים בעולם הרבה יותר דינמי, נמרץ ורדוף מאי פעם. לכן העולם היום הוא עולם שבו כולם מחפשים שלווה. גם כשאנשים הולכים לריפוי או לחילופין לסמים, לא פעם זה בא מתוך רצון לברוח מעולם מלא ייסורי נפש אל עולם רגוע. אדם רוצה לשבת בשלווה, והוא אפילו מוכן לשלם בעד זה.

בשביל אנשים רבים עצם הבחירה בדרך של אמונה נתפסת כבחירה בדרך של שלווה ומנוחה, בה אדם מקנה לעצמו שלוות נפש. אנשים רבים יכולים לומר שהחיפוש אחר השלווה היא זה שהביא אותם לכלל כניסה לעולם של אמונה ויהדות, כיוון שעולם הדת נתפס בתור עולם שקט, עולם ללא רדיפות, לעומת צורות חיים אחרות של ריצה תמידית. בעצם, יש נקודה מסוימת של אמת בתפיסה זו...."

"למעשה, כל המצוי בעולם של אמונה יודע שהדברים אינם כל כך פשוטים; חיים נינוחים, ללא ייסורי וחיבוטי נפש אינם בהכרח מנת חלקם של החיים בעולם כזה."

בהמשך דן הרב עדין על מקומו של הקושיה בשפה העברית ובתרבות היהודית ( בין השאר בהשוואה ליחס של האסיקמוסים לשלג )

אתמול בלילה חזרתי מטקס הכנסת  ספר תורה אצל משפחת חתני במרכז הארץ. בתחילת הנסיעה התקשר אלי חבר טוב, כולו נסער, סביב פרשת אייל גולן. דברנו כל הדרך עד ירוחם. כעת אני שם לב שחלק גדול ממה שאמרתי לו הם דברים שמופיעים ב"חיי עולם", בדברי הרב שטיינזלץ על פרשת השבוע, לרבות הסיפור  של ר' שמחה בונם מפשיסחה. סיפור שמתחיל: כל אדם צריך לדמות לנפשו כאילו הוא עומד וראשו על סדן והיצר הרע עומד מעליו עם גרזן גדול...(עמ' 86-85 שם).

מי שאין בידו הספר - אני מאד ממליץ לשים עליו יד. זהו מעין מדריך לטרמפיסטים בגלאקסיה...

שבת שלום
     ג'ף




* מומלץ לקרוא את הרשימה כשהשיר להלן מתנגן ברקע ולאחריו השיר השני, שיר הוא קינה - חמוצה - מתוקה - אירונית - היתולית (קרי דילנית)  על השלווה הבלתי מושגת




^ כל הציטוטים הם מספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ - חיי עולם, הוצאת מגיד ושפע, עמ'81 - 87):

יום ראשון, 17 בנובמבר 2013

יום שלישי, 12 בנובמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ד


התמודדות.
זה הסוד וזהו המשותף שבין השיר הבא לבין פרשת השבוע.
על אדם להתמודד, עם עצמו ולאחר מכן עם המציאות הסובבת אותו.
ועם ההתמודדות, יגבר האדם.
בהצלחה להדרה עם פתיחת בית הקפה "זמן איכות" בירוחם.



שבת שלום
     ג'ף

יום חמישי, 7 בנובמבר 2013

אחד מעמודי התווך



אלו דברים על הזיכוי של ליברמן


אני ממתנגדיו של דרכו הפוליטית וסגנונו הפומבי של השר ליברמן.
אבל אני שמח מאד על הזיכוי שלו השבוע במשפט.
ראשית מכיוון שככלל צריך לשמוח על כל זיכוי אבל במקרה הזה - אף ביתר שאת.
פרופסור אריאל רוזן-צבי המנוח נשא דברים , לפני שנים, לתלמידי שנה א משפטים באוניברסיטת תל אביב. הדברים פורסמו במאמר תחת הכותרת  " 'כי המשפט לאלוהים הוא': על כוח המשפט ועוצמתו מול מגבלותיו וגבולותיו".
המשפט של ליברמן צריך להזכיר לציבור הישראלי את כוחו ועוצמתו של המשפט לעומת מגבלותיו.
אין בונים חברה אך ורק וגם לא בעיקר באמצעות משפט !! הדין הוא כלי חד מדי וגס מדי, אקראי מדי.
חז"ל לימדונו את מה שכל חברה אנושית יודעת מניסיונה - שבלי השלטון ובלי חוק וסדר מגיעים לאלימות ואנרכיה. אבל החוק והסדר הוא מה שיעקב חסדאי כינה פעם "הרצפה" של הבניין , לא החללים הפנימיים וודאי שלא הקומות הגבוהות של הבנין וגם לא העיצוב הפנימי שלו. האולמות והחללים הפנימיים של המסד של כל חברה צריכים להתמלא בתוכן, ואת התוכן נותנת התרבות והחינוך, הערכים והנורמות הלבר משפטיים.
חולשת המנהיגות הפוליטית בישראל יחד עם מגאלומניה משפטית של ראש המערכת השיפוטית בארץ, היו מבין הגורמים שהביאו לפני כשני עשורים למשפטיצזיית יתר של החברה הישראלית.
חברה המבקשת להשליך את יהבה בכל צעד ושעל על המשפט - זה אולי נוח, אבל לאורך זמן זוהי טעות. הקיום האנושי הוא דינמי מדי ומורכב מדי להיות מונע ואף מוסדר אך ורק בידי הכלי השמרני והמגושם של המשפט. לא בכדי אמרו חז"ל שלא חרבה ירושלים אלא כיוון שהעמידו דבריהם על הדין (ולא כאן המקום והזמן להרחיב בזה למי שאינו יודע במה מדובר) ולא בכדי ההיגד  הראשון בפרקי אבות הוא "היו מתונים בדין".
כעת , יהיה מוטל עלינו לנהל את הקרב מול ליברמן, ככל שהדבר הזה יידרש, בשוק הרעיונות - the market place of ideas. 
ושהמשטרה והפרקליטות יעסקו במיגור הפשע והפושעים האמיתיים - מי שמניח מטענים במכוניותיהם של אנשים ברחובה של עיר.

לבלוג ? או לא לבלוג ? זאת השאלה


טוב. מצב מוזר. אתה יושב כאן, כבר ארבע לפנות בוקר כמעט, ואתה ער, תרתי משמע, למשמעויות של ארבע לפנות בוקר.



וההמשך יגע בספרו של אבי שגיא "אתגר השיבה אל המסורת" והאם זה נוגע לנו ? ומי זה לנו ?
האם "לנו" זה חבריי בלשכה המשפטית בטימ-בק -טו ? שמא זה חבריי לקהילת חסידי נובומיסנק שבוורשה ?  מי זה ה"לנו "הזה ? ג'יי לנו ?

הרי הבלוג הזה נכתב באתר הידוע כ"אפס תגובות" ומכאן שיש חירות מוזרה בכבלי המציאות, דברים שכפי הנראה שגיא רומז עליהם בדברי הסיום לספרו, על בסיס אמירות של סארטר מתוך "מסתו הנודעת : 'הרהורים בשאלה היהודית'".

קורנל ווסט על השל

ניסיתי, ללא הצלחה,  להדביק כאן את השיחה של קורנל ווסט על השל אבל אני מקווה שהלינק להלן עובד

http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=1596896

אל תאמינו למילים האזינו לשיר



יום שלישי, 5 בנובמבר 2013

אין מילים לדבר הבא



אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ד


פרשת ויצא היא הפרשה של כל אדם.

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ:

"הפרשה הזו היא לא רק פרשת השבוע, והבעיות שעולות בתוכה הן לא רק הבעיות של יעקב - זו פרשת התקופה ופרשת הדורות שלנו. זה לא שבשבוע הבא נעבור לסיפור אחר - זו פרשה בו אנו חיים במשך הדורות האחרונים, בצד הזה שאדם עומד ופתאום מבין איך נראה העולם שסביבו. והשאלה היא מה עושה יעקב של עכשיו כשהוא עומד אל מול הדברים האלו."
...
"הפרשה הזו היא הפרשה של החיים שלנו כבני אדם, החיים שלנו כבני יעקב. הבעיה הזו של יעקב, האיש הישן, היא בעיה כללית. יעקב רואה את החזון הזה, הסולם שמחד מגיע השמימה ומאידך מוצב ארצה, והוא יכול להבחין ולהכיר באמיתיות שלו דווקא כאשר הוא יוצא מבית אבא, משום שאז היא מובנת מתוך המציאות מסביב. כשהוא בבית המדרש הוא לא ראה מלאכי א-לוהים עולים ויורדים בו, מפני שהוא לא ידע עד כמה העולם תלוי ועומד לו על יעקב אחד. היה נראה לו שהוא יכול להיות שם בתוך הקופסה שלו, ושהכל בסדר; שיתקיים העולם על ידי שם ועבר, על ידי אנשים אחרים.
'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה' (ברכות ו, ב). עומד לו עולם שלם ואומר: האדם הזה צריך להיות ההצדקה של המציאות, הכיוון והמשמעות של העולם. 'כי זה כל האדם' (קהלת יב, יג) - זהו האיש שעליו עומד הקיום של העולם. העולם הוא המסגרת בה האדם הזה- כל אדם - אחראי, וכשיש פגמים, פירוש הדבר הוא שלא מתקיים העניין של 'ישראל אשר בך אתפאר'.
הדרישה מהאדם היא שדמותו שלמטה תתאים לדמותו שלמעלה. זו דרישה קשה מאד, חמורה מאד, וגם אלו שעובדים על זה בכל לב ונפש, שלא הפסיקו מיגיעתם אפילו רגע אחד, גם הם נשאלים 'האם זה ישראל אשר בך אתפאר ?' הדבר הזה לא תלוי בגדולי ישראל ולא בצדיקי הדורות, לא בחכמים ולא במנהיגים; הוא תלוי באיש אחד שאחרי שנים של עבודה יצא החוצה לרגע אחד. אז הוא מתחיל לראות איך כל העולם כולו עומד ותלוי עליו. איך שכל המציאות כולה תלויה בו. למרות שרגליו עומדות ארצה ממש ובהחלט ייתכן שהוא גם שקוע באדמה - ראשו מגיע השמימה. רק שם הוא הגבול."*





בתחילה חשבתי להביא כאן את כל מילות השיר. אחר כך נמלכתי בדעתי, הן מכיוון שהתרגום של השיר כולו קצת קשה עלי והן מכיוון שלאחרונה, בעקבות העיון שלי בהשל , ואולי מסיבות נוספות, אני מעדיף את העיון הממוקד בפסוקים בודדים על פני העיון בטקסטים ארוכים. ולכן להלן אביא את שני הבתים הראשונים של השיר בלבד (2 בתים מתוך ה 16 שבשיר) . השיר כולו, כמו גם הנושא, כבוד האדם, שווה עיון, ממוקד, ממושך ותמידי ; ובנוסף ובעיקר - הנושא שווה לא רק עיון אלא ובעיקר - עשייה.


DIGNITY
(Words and Music by Bob Dylan)
1994 Special Rider Music

Fat man lookin in a blade of steel
Thin man lookin at his last meal
Hollow man lookin in a cottonfield
For dignity

Wise man lookin in a blade of grass
Young man lookin in the shadows that pass
Poor man lookin through painted glass
For dignity


כבוד האדם ^

בוב דילן 
איש שמן מביט בלהב הפלדה 
איש רזה מביט בסעודתו האחרונה
איש חלול מביט בשדה הכותנה
תרים אחר כבוד אדם
איש חכם מביט בלהב דשא
איש צעיר מביט בצל עובר
איש אביון מביט מבעד לזכוכית צבועה
תרים אחר כבוד אדם
                 שבת שלום
                       ג'ף
* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע", הוצאת קורן ירושלים,  שפע - מגיד, עמ' 66, 70 -71
^ התרגום שלי הוא על בסיס התרגום שמופיע באתר רשימת תרגומי דילן שברשת (בשינויים די משמעותיים). אני שב ומבקש - אשמח לדעת מי הוא האחראי לתרגומים באותו אתר , כדי לתת לו הקרדיט המגיע עבורם.

יום שבת, 2 בנובמבר 2013

בתחילת השבוע של פרשת ויצא תשע"ד


מי שאין לו בבית עותק של הספר של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ "חיי עולם" על פרשות  השבוע - אני מציע לו / לה לשים יד על הספר הזה. בייחוד אמורים הדברים לקראת פרשת ויצא. כדי להבין בדיוק למה הכוונה - יש לעיין בדברים של הרב על פרשה זו.

במאמר במוסף השבת של מקור ראשון לפרשת תולדות, מציע אבי שגיא תובנה חדשה בנוגע להשתתפות ההמונית בהלוויה של הרב עובדיה זצ"ל. אני לא בטוח עד כמה הוא צודק אבל הדברים בהחלט מעניינים ומעוררים למחשבה.

שאלתי את עצמי עד כמה הצפייה בתוכניות כמו ה x  פאקטור,  גם כן תומכת בתיזה של שגיא; תיזה שאומרת שניתן להבין את יציאתם של רבים אחר ארונו של הרב עובדיה זצ"ל, על רקע התשוקה של האדם לצאת מד אמותיו של חייו, אל המעבר.

בשלב זה, אני יוצא מתוך הנחה  שאף אחד לא קורא את הדברים הללו, בפוסטים בבלוג הזה. ככל שאני טועה אשמח לאיזה איתות, איתות קטן, לצורכי התרשתות של המערכת.

שבוע טוב.
   ג'ף

יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

לרפואת חיילי צהל גולנצ'יקים ואנשי חיל הנדסה שנפצעו הבוקר בגבול עזה


יום מושלם

התלבטתי אם להחליף את הקליפ שמוצב בסוף אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ד בקליפ שלהלן ואז אמרתי לעצמי שאני יכול להציב את הקליפ הזה ברשומה נפרדת, וישפוט הקהל איזו גרסה מתאימה יותא... אז הנה

יום שלישי, 29 באוקטובר 2013

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ד *


בשיר של יום ליום רביעי (מזמור צד'  ותחילת צה' בתהילים), אנחנו אומרים :

               ה' יודע מחשבות אדם     כי המה הבל (פס' יא שם)

שאלתי את עצמי השבוע : מה היחס בין ה"הבל" הזה שכאן לבין ה"הבל", לבין כל ה"הבלים" שבספר קהלת ?

פניתי תחילה לפירושו של עמוס חכם זצ"ל שבמהדורת דעת מקרא בהוצאת מוסד הרב קוק. וכך כתוב:

"ה' יודע מחשבות אדם - מחובר אל מה שלמעלה ממנו: הואיל וה' הוא המלמד אדם דעת, ברור שהוא יודע את מחשבות האדם. בפסוקים הקודמים ניסח את דבריו בלשון שאלות שתשובתן ברורה, וכאן, בסיום דבריו אל הרשעים, הוא מנסח את דבריו במשפט חיווי. ועוד: בפסוקים הקודמים אמר, שה' יודע את מעשי בני האדם. וכאן בסיום הדברים, הוסיף ואמר, כי ה' יודע את מחשבות בני האדם. כי המה הבל - שהרי המה (בני האדם) הבל הם - כאין וכאפס לעומת הבורא. ועל כן אין ביכולת האדם לחשוב מחשבה עמוקה ונסתרת מדעת הבורא. פירוש אחר: המה - המחשבות. 'המה' בלשון זכר תחת 'הנה' בלשון נקבה (וזה מצוי הרבה במקרא). ופירוש הדברים: ה' יודע מחשבות אדם ויודע שמחשבות האדם הבל הם. והוא שבחו של ה', שהוא לבדו יודע כוחו וגבורתו וכמה נעלות מחשבותיו ממחשבות האדם. ועוד יש לפרש 'מחשבות אדם' האמורות כאן הם דברי הרשעים שבפסוק ז: לא יראה- יה ולא יבין אלוהי יעקב. ואמר המשורר, שה' יודע את המחשבות שהרשעים חושבים עליו, ואינו בא להתווכח איתם ולהוכיח את טעותם על פניהם, משום שהן מחשבות הבל ואינן ראויות לתשומת לב."

ידועים דבריו של טי אס אליוט, שמובאים במבוא לכרך העיון בספרה של מלכה שקד "לנצח אנגנך - המקרא בשירה העברית החדשה", לפיהם "אחד מתפקידיה החברתיים החשובים ביותר של הספרות , ובעיקר של השירה , הוא לשמור על הקשר עם ספרות-העבר.' אם אין שומרים על המשכיות -אמר- תיעשה ספרות-העבר שלנו רחוקה מאתנו יותר ויותר'".שקד מוסיפה שם: "את הרעיון כי חיבורם של בני -האדם אל עברם התרבותי נעשה בצורה הטובה ביותר דווקא דרך השירה ועל-כן חשוב לחברה שיימצאו בה אנשים הקוראים שירה, הוא מנמק באותה הרצאה בטענה ש'אין עוד אמנות השומרת בעיקשות על לאומיותה כמו השירה', כלומר, שהשירה בעצם לשונה משמרת יותר מכל מבע ספרותי אחר את הרוח הלאומית המסוימת."

הגם שמי שקורא ומי שכותב שירה, עושה כן, מתוך טעמים שבטעם,כגון משיכתו ואהבתו למנגינות שבמילים, ולא מ"נימוקים" לאומיים כאלו ואחרים, יש בדברים של אליוט ושקד, בעקבותיו, להוסיף נופך כלשהו לעיון בספרות העבר.
למילים ולמנגינות יש השפעה מחלחלת על הנפש שלנו. מטעם זה בלבד נכון שהמילים תהיינה איכותיות ולא "זבלא".

כשהתייעצתי בנוגע לקטע דלעיל, עם חבר שמבין בדברים האלו, הוא העיר לי , שצריך לחפש את הקשרים שבין תהילים לקהלת במישור ה"אינטרטקסטואלי". ומה הכוונה בזה ? השפעות מחלחלות בדרכים לא ישירות דווקא אלא עקיפות. כך ראיתי הערה בפייסבוק  של אחת מידידיי שם שהשיר של לו ריד ז"ל, שהלך לעולמו השבוע "יום מושלם" היה שיר הנושא בחתונתו. מהמעט שאני מכיר מיצירתו של ריד, יכולתי להעלות בדעתי שיש נימה אירונית בשיר. אירוניה שאין מקומה בחתונה. זהו אך חלק מהיופי בספרות - ניתוק היצירה משליטתו של היוצר ועצמאותה משהיא יוצאת לאויר העולם.

בדומה לעצמאות האדם, אחר שהקב"ה נפח אויר באפו, לטוב ולרע.



שבת שלום
     ג'ף

*הערת עורך:
הכותב ביקש, בעקבות הפרסומים בנושא השבוע, לומר כמה דברים על פערי השכר במשק ,על האי שיווין המטורף והבלתי סביר בתחום הזה ובתחום הפנסיה בין השכבות המבוססות לכל השאר,על בגידת השכבות החזקות במדינה בתפקידם החברתי לדאוג לחלש - לפני שהם דואגים לעצמם - ועל המעילה באמון  של  אנשי השררה והעוצמה הכלכלית והשלטונית בכל הקשור לתחום הזה - אבל אמרתי לו : טוב להבליג ולהמתין לעת מצוא....... רק ששטף מים רבים לא יגיעו עליהם ועלינו....






יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

יש אומרים ויש שרים ..


אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ד


"לייחד יום אחד בשבוע לחירות, יום בו לא נשתמש בכל אותם כלים שבקלות הפכו לכלי הרס וחורבן, יום בו נוכל להיות עם עצמנו, יום להתנתק מגסות רוח, יום שחרור מהתחייבויות חיצוניות, יום בו אנו חדלים מסגידה לאלילי הצוויליזציה הטכנולוגית, יום בו איננו משתמשים בכסף, יום שביתת נשק במאבק הכלכלי בינינו לבין הזולת ובינינו לבין כוחות הטבע - האם יש איזה שהוא מוסד הנושא עימו תקווה רבה יותר לרווחת האדם מאשר השבת ?"

א.י. השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תרגום א. אבן-חן, עריכה ד. בונדי, עמ' 55-54 בשינויים שלי *. 

"To set apart one day a week for freedom, a day on which we would not use the instruments which have been so easily turned into weapons of destruction, a day for being ourselves, a day of detachment from the vulgar, of independence of external obligations, a day on which we stop worshipping the idols of technical civilization, a day on which we use no money, a day of armistice in the economic struggle with our fellow men and the forces of nature - is there any institution that holds out a greater hope for man's progress than the Sabbath ?"

A.J. Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p. 28

הבחירות המוניציפליות מאחורינו. (ראו אלו דברים מהשבוע שעבר).
באופן אישי, כמי שנטל חלק בצוות המיומן והמנוסה של עירית באר שבע (מקום עבודתי) שעסק בארגון הבחירות, אני מלא בחוויות ותחושות שמלוות את הסיום או ההשלמה של משימה (פרוייקט) מורכבת ולא פשוטה.
במהלך השבוע נרשמו - באופן חלקי - שתי גרסאות שונות לאלו דברים לשבת פרשת חיי שרה שלא הבשילו לכדי פרסום. בבוקרו של יום הששי הזה, בחרתי להביא דברים של א  י השל על השבת, הצטטה לעיל שהופצה גם ברשימת המייל היומית והמופיעה בבלוג האחות לבלוג הזה, (בלוג שנקרא לה' הארץ - עיונים יומיים בהגותו של א  י  השל).

קבלתי מסירון הבוקר מחבר טוב וכך הוא כותב: "בוקר טוב, תתייחס למינוי של ראסן עליאן במיוחד בימים אלה וכמובן כגולנציק". השבתי : "מי זה ראסן עליאן ?". בטרם הספיק החבר להשיב כי מדובר במח"ט גולני החדש, מצאתי את התשובה בגוגול. ובכן כבוד וזכות ועונג גדול עבורי כגולנצ'יק לברך מכאן, את מח"ט גולני החדש בברכות להרבה הצלחה בתפקיד החדש !! הצלחתו היא כמובן הצלחתנו.
ענין מח"ט גולני היה בבחינת בלת"ם (תודה על ההזדמנות להיזכר בג'רגון הצבאי -  בימים ההם - עבורי - ובזמן הזה - עבור הבנים של חבריי ובניי). 
דברי הסיום על פי התוכנית המקורית, הם הדברים הבאים של השל, גם כן על השבת :

"In the tempestuous ocean of time and toil there are islands of stillness where man may enter a harbor and reclaim his dignity. The island is the seventh day, the Sabbath, a day of detachment from things, instruments and practical affairs as well as of attachment to the spirit."

A.J. Heschel, The Sabbath, p 29

"במים הסוערים של הזמן והעמל, ישנם איים שקטים אליהם יכול האדם לגשת ולתבוע מחדש את כבודו. האי הוא היום השביעי, השבת, היום בו נחלץ האדם מן הדברים , מן הכלים ומן עולם המעשה וזוכה לדבוק ברוח."

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן^, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 56.

שבת שלום
  ג'ף


*הערות לענין התרגום ניתן לראות ב
^עשיתי גם כאן שינויים קלים בתרגום- ג'ף


יום ראשון, 13 באוקטובר 2013

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ד


הם יש קשר בין עקידת יצחק המתוארת בפרשת  השבוע לבין הבחירות המוניציפליות שתהיינה בשבוע הבא ?
לשאלה זאת - כמה תשובות אפשריות.
התשובה הראשונה היא : לא.
עקידת יצחק מעוררת שאלות בעיקר בתחום היחסים בין האדם לבין עצמו ובין האדם לקב"ה. הבחירות עוסקות ביחסים שבין האדם לחברו, בין האדם לשלטון בשר ודם. עקידת יצחק עוסקת בתאולוגיה; הבחירות הן ענין פרקטי, מעשי.
תשובה אחרת אפשרית היא: וודאי. כל דבר המסופר בתורה קשור אלינו ולעולמנו. "פרשת השבוע", אמר פרנץ רוזנצוייג, "היא כמו מברק." התוכן נמצא שם, על הקורא לפענח אותו , ואולי, ליצור את משמעותו.
תשובה אחרת אפשרית היא : אולי. זה תלוי בך. תרצה - יהיה קשר; לא תרצה לא יהיה.
עוד שתי תשובות פק"ליות (פקודות -קבע - ללחימה) יש להזכיר
התשובה שאומרת : איני יודע
והתשובה שאומרת : קיימות עוד אפשרויות שלא צפית אותן כלל, שלא עלו כלל על דעתך.
בנוסף, בהחלט ייתכן ויש להקשות על עצם השאלה.





חיפשתי את הראיון עם הרב מיכאל (מיכי) אברהם בעיתון מקור ראשון בשבוע שעבר. חשבתי שהוא נמצא בגליון "השבת" ולא מצאתי אותו שם. אבל תמונת השער מצאה חן בעיני ולכן היא כאן. הראיון הופיע במוסף "דיוקן" של העיתון. טרם מצאתי קישור אליו ברשת. בינתיים בחיפוש ברשת מצאתי מספר ראיונות אחרים עם הרב מ. אברהם, המעוניינים יוכלו למצוא גם הם, בגוגול.
עיקר הדברים לעיל, נכתבו בתחילת השבוע. "כעת , יושב אני ממרומי ליל חמישי צופה לעבר השבת, 'אחרי שנעבור את מחר'.
בפייסבוק ראיתי לפני כמה רגעים אמירה שמתאימה בול ליום הנחס שעבר עלי, ומשקפת , אולי - אם לא אמת לאמיתה אז לכל הפחות נחמה כל שהיא."



היגדים שיטחיים מול העקידה ? השל טען שהעולם והיהדות מלאים בקוטביות. מכאן שאין מה להיבהל משטחיות הדרה לצד עומק, ממציאות נחזית - "על פניה" - למול מציאות רווית מיסתורין.
ועוד: לפני כמה רגעים שמעתי כמה מהנאומים בכנסת לציון יום הזכרון ליצחק רבין ז"ל. ראיתי פנים קודרות, והדברים ששמעתי היו גם הם קודרים. כתבתי כאן כמה דברים על לקחים שנלמדו או לא נלמדו מהרצח - ומחקתי אותם בעקבות כמה הערות שקבלתי. כתבתי דברים כללים על "החברה הישראלית" ונמלכתי בדעתי. דברים כללים על חברה חוטאים לאמת הרבה פעמים...גם כיוון שהם כללים וגם כיוון שאין "חברה" אחת כמו אותה הסלע המונח שם על הגבעה..יש חברות רבות , ותיאורים מסוג זה הם "מכוננים" יותר מאשר מתארים מציאות, "פונקציה" של הסיפור המסופר על ידי המספר יותר מאשר אמת "מדעית"...
והנה אני נזכר בשבת שעברה, שבת פרשת לך לך. בשבת הזו ציינו את יום הולדתו ה 103 של חברנו שלמה מרכוס. שלמה אינו מרבה לצאת מהבית בימים אלה ועל כן תכננו להגיע אליו הביתה אחר תפילה לקידוש,שלמה הפתיע אותנו והתייצב בבוקר של היום בבית הכנסת. בצעדים מדודים, ללא ההליכון , עלה שלמה לקריאת התורה ובירך את ברכות התורה. הבטתי בו בהשתוממות, ומתוך ההכרה ששלמה הוא דוגמה חיה לרוח האדם במיטבה, רוח ממושמעת, רוח שאינה נכנעת לאתגרים שניצבים בפניה, רוח הנאבקת למען הערכים החשובים לה.
בסופו של יום, זוהי השאלה , האם אנו שמים את הדגש על הרוח החולפת הנושבת ברוב דברי המלל שמשודרים אלינו על גבי גלי האתר או שנשים את מבטנו על הרוח האיתנה, של אותם אנשים החיים בקרבנו ההולכים נגד הזרם וחיים חיים של דוגמא ומופת.
לבסוף, אגב מדיה ואנשי מופת,  אני מנהל שיחות עם חברים שונים על המעלות והמגרעות  של הפייסבוק. בצד המעלות - מוצא אני לעיתים קרובות עניין רב בפוסטים של אנשים רבים ושונים ואני רוצה להפנות במיוחד לפוסטים שפורסמו השבוע על ידי אסא כשר על מורשת רבין ולפוסט של חגית ברטוב ( שהרישומים שלה בפייסבוק הם מעניינים ומרגשים כאחד) על טקס ברית המילה שנערך לבן שלה.

 שבת שלום
      ג'ף




יום חמישי, 10 באוקטובר 2013

יום רביעי, 9 באוקטובר 2013

יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

אלו דברים לשבוע של פרשת לך לך תשע"ד


"לא התקדמתי, אינני יכול לסגת "
     - שמואל מנשה

 "I did not advance , I cannot retreat"
- Samuel Menashe


המילים האלו עושות לי צמרמורת.
אין טעם לנסות להסביר מדוע.
איני יכול.
הנסיבות הביאו לכך שהשבוע עלי לקשר בין משורר אמריקאי יהודי בשם שמואל מנשה (2011-1925 ) לבין אברהם אבינו ופרשת לך לך.
כשאני חושב על אברהם אבינו אחרי כשעה וחצי של שיטוט באינטרנט -  שיטוט שמתחיל ב ynet ובחדשות הרעות המרצדות בצד ימין של הדף; עבור דרך שיר של דילן על חדשות רעות; דרך בלוגר אמריקאי שלא הכרתי שיש לו משיכה גם לדילן וגם להשל (וזה לא אני)וכלה במשורר הזה שצפיתי בו משוחח על שירתו, כשנה לפני מותו באחת הספריות הציבוריות שבניו יורק - אני חושב על סבלנות.
הסבלנות של אברהם לנוכח כל מה שעבר עליו מתחילת המסע עם אביו, עם אשתו העקרה ועם אחיינו מאור כשדים, השנים בחרן והדרך לארץ כנען בעקבות הציווי שבתחילת הפרשה של השבוע וכלה בכל אותם הניסיונות שנתנסה בהם במהלך חייו.

"אותו הפסל", כותב שמואל מנשה בשיר
שנקרא At a Standstill. להלן התרגום שלי של השיר ובהמשך המקור באנגלית

במבוי סתום

אותו הפסל, אותה תבנית
של בדידותי
מוצא את מקומו
במטבח הזה
בו איני אוכל
בו עומדת האמבטיה
על רגלי חתול -
לא התקדמתי
לא אוכל לסגת

At a Standstill

That statue, that cast 

Of my solitude 
Has found its niche 
In this kitchen 
Where I do not eat 
Where the bathtub stands 
Upon cat feet— 
I did not advance 
I cannot retreat 


שמואל מנשה,  היה איש חי"ר ולחם בקרב הידוע במלחמת העולם השניה ב battle of the bulge , קרב שבו שרדו 29 מתוך 190 לוחמים בפלוגה שלו.
ראו http://www.newyorker.com/online/blogs/movies/2011/08/in-memoriam-samuel-menashe-1.html
תוכלו לצפות בשיחה של שמואל מנשה בפוסט להלן בבלוג.

לעת עתה נפסיק כאן.
לילה טוב
   ג'ף

שמואל מנשה מדבר

יום חמישי, 3 באוקטובר 2013

שייק פירות - לרוויה !


הנכד הבכור שלי (בן שנתיים פלוס) אוהב לומר את המילים "שייק פירות" וכן לעשות את השייק הזה בבלנדר.
עם "תפוחים", "אפרסקים" ו"בננות" בהיגוי המיוחד של פעוט בגילו.

לי מתחשק לשים את "הרבי שמחה בונם מפסישחה", "הקוצקר", "השל" ו"הרב סולובייצ'יק", "הרב שג"ר" ועוד כמה הוגים* שחיים בינינו לתוך הבלנדר ולמזוג לתוך



לרוויית כולנו !
שבת שלום וחודש טוב !!
      ג'ף

* לשון זכר ונקבה במשמע

יום רביעי, 2 באוקטובר 2013

יום שני, 30 בספטמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ד


Well, I try my best
To be just like I am
But everybody wants you
To be just like them

- Bob Dylan in Maggie's Farm

ובכן, אני עושה כמיטב יכולתי
להיות בדיוק כמו שאני
אבל כולם רוצים שתהיה
בדיוק כמו שהם

- בוב דילן בחווה של מאגי


נזכרתי בשורות האלו של בוב דילן בעקבות דברים שקראתי פרי עטו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על נח, בספרו "חיי עולם". ואלו דבריו :
"הבדידות של נח ושל לוט קיימת אצל כל אדם שהחליט להפריד את עצמו מן העולם; בעצם, זו בדידותו המהותית של הצדיק, משום שההחלטה להיות צדיק יכולה לבוא לידי ממשות רק כאשר אדם מסוגל להיות לבדו. הוא מוכן להביא בחשבון בדידות שאין לה סוף. הוא מוכן להיות בבחינה של אברהם, שעליו נאמר (יחזקאל לג, כד) : ' אחד היה אברהם'.
אברהם רוצה לעשות שינוי בעולם, אבל ברגע שהוא יוצא מבית אביו הוא צריך להיות מוכן להיות אחד, בודד; להיות במעמד שבו,



כדרשת חז"ל (בראשית רבה מא): 'אברהם העברי' (שם יד, יג) - ' כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד'. הנכונות של אברהם לקבל את הבדידות של צדיקותו הוא חלק ממה שעושה אותו צדיק שלם. מאידך, אדם יכול להיות גדול באמת, אך כל עוד הוא יכול להתקיים רק עם חברה התומכת בו - הוא לא יהיה במדרגה הזו של צדיק." (שם עמ' 14)

ישעיהו ליבוביץ, בדברים על פרשת נח שנדמה שצריכים להיות נלמדים בשיעורי אזרחות בארץ הזאת אומר :

"עיקר משמעותה של פרשת מגדל בבל אינה כלל בנסיון להקים את המגדל, אלא היא מתייחסת למה שנאמר לפני זה: שהיתה 'כל הארץ - האנושות המחודשת שלאחר המבול - 'שפה אחת ודברים אחדים'. לאחר כשלון הבניה קמו לשונות שונות וממילא גם דברים שונים. דומני, שיסוד המשגה, או החטא, של דור הפלגה



איננו בבניית העיר והמגדל אלא במגמה לקיים באמצעים מלאכותיים אלה את המצב של 'שפה אחת ודברים אחדים'- של ריכוזיות, שבסגנון המודרני אנו קוראים לו טוטליטאריות. שפה אחת ודברים אחדים - בתודעתם של תמימים רבים בימינו מציאות כזאת מצטיירת בצורה אידאלית: האנושות כולה גוש אחד, בלי דיפרנציאציה וממילא בלי קונפליקטים. אבל המבין יבין שאין דבר איום יותר מאשר הקונפורמיזם המלאכותי הזה: עיר ומגדל כסמל לריכוז האנושות כולה מסביב לדבר אחד - שלא יהיו חילוקי-דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות שונות ועל ערכים שונים. אין להעלות על הדעת עריצות גדולה מזה, אין להעלות על הדעת עקרוּת רעיונית וערכית יותר מזה - שלא תהיינה חריגות ולא תהיינה סטיות מן המקובל והמוסכם, המקויים באמצעים מלאכותיים של עיר ומגדל.



הקב"ה ברחמיו ובחסדיו על האנושות מנע את הדבר הזה ויצר אותה אנושות אשר בה לא תיתכן טוטליטריות של אחידות כוללת, אלא שקיימים בה הבדלים וניגודים, דיפרנציאציה רעיונית ודיפרנציאציה ערכית, ושבה מוטל על בני האדם להיאבק על ערכיהם, על מגמותיהם ושאיפותיהם השונות זו מזו."


 שבת שלום 
      ג'ף

הכל שבור


יום חמישי, 26 בספטמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ד (חלק II )


במהלך שמחת תורה התלבטתי מה לרשום באלו דברים לשבת פרשת בראשית. בצאת החג, אחרי שחזרתי מהקפות שניות, צפיתי בסרט של חיים הכט, שהגיע אלי דרך אימי, באימייל, ערב החג. באמצע הצפייה, הצבתי את הסרט על הבלוג תחת הכותרת אלו דברים לשבת פרשת בראשית (חלק I ).
הערות שקבלתי לגרסאות קודמות של חלק ב' הזה, הניעו אותי לוותר על הנסיונות להסביר את חלק א' ולהתמקד בעיקר, בכל הנוגע לשבת בראשית, לראשית המתחדשת שנה בשנה, בכל עת ובכל זמן.

וואלס סטינבס מורה לנו בפתיחת שיר ארוך שנקרא "הערות לקראת בדיון עליון" (Notes toward a supreme fiction )
את הדברים הבאים:

Begin, ephebe, by perceiving the idea
Of this invention, this invented world,
The inconceivable idea of the sun.
You must become an ignorant man again
And see the sun again with an ignorant eye
And see it clearly in the idea of it.
התחל אישי הצעיר בהבחנה ברעיון
של ההמצאה הזאת, העולם המומצא הזה
הרעיון הבלתי נתפס של השמש

עליך להיות שוב אדם בור
ולראות את השמש שוב בעין של בור
ולראות אותו בבהירות ברעיון שלו.

                 (התרגום שלי - ג'ף)

רבי מרדכי יוסף ליינר, בדברים המובאים בשמו, בחלק הראשון לספרו "מי השילוח" אומר את הדברים הבאים:

"בראשית ברא אלקים , ברא הוא מלשון חיזוק, היינו שבראשונה אמץ וחיזק היסודות שיוכלו לקבל הבריאה, כמו מלך שבונה אוצר, מחזק את היסודות והדפנות שיוכלו לקבל את שיניח לתוכו, והשמים והארץ הם יסודות העולם, והם מרמזין בנפש האדם על הלב והמוח, בעת שירצה האדם לילך עפ"י רצון הש"י בכדי שיהיה בריה שלימה, אז צריך לאמץ ולחזק את שני היסודות, היינו למסור השכל והמחשבה שבראש וכל תאוות לבו להש"י ולהמליך אותו ית' עליהם שלא יפעול בהם דבר זולת רצון הש"י. וכמו שאמר הבעל שם טוב: בדבר שמחשבה של אדם מחשבת שם האדם כולו." בהמשך הדברים מפנה "המי השילוח" לפסוק במשלי כ"ג, כ"ו: תְּנָה-בְנִי לִבְּךָ לִי;    וְעֵינֶיךָ, דְּרָכַי תרצנה ( קרי - תִּצֹּרְנָה) ועיינו שם בהמשך הדברים גם של המי השילוח וגם במשלי.

רבי נחמן מברסלב בתורה רע"ב בליקוטי מוהר"ן אומר :

"היום אם בקולו תשמעו (תהילים צה,ז). זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותה השעה. כי כשרוצין לכנס בעבודת השם, נדמה לאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשאת משא כבד כזה, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמר: מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. היום אם בקולו תשמעו - היום דיקא. והבן."


שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ד (חלק I)

יום שני, 23 בספטמבר 2013

אלו דברים לשמחת תורה תשע"ד


ימי חול המועד מזמנים עתים לעיון ולנופש, כנגד ימי החול והשגרה.
ימי חול המועד סוכות באים - כמין מישור - אחר הפסגה של ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור. מישור בגבהים, כשמרחפת מעליהם השאלה : מה יהיה אחריהם ? המשך טיסה בגובה ? נפילה ?...חזרה לשגרה כבימים ימימה ?
צ'סלוב מילוש ביקש להרגיע את המשוררים שבינינו שלא יגבה לבבם לנוכח דברי השיר שהם כותבים. הם אחראים אך במידה מועטה לדברים הנובעים מהם. משהו מהתחושה הזאת מלווה אותי ברישום דברים אלה והדברים להלן. ציפור מלחשת לי שעלי להתמקד בחג ובדברים המיוחדים לחג, הן בדברים אלו והן בדברים שהפצתי הבוקר בבלוג וברשימת המייל המוקדשים לעיון בהשל. מכל מיני סיבות זה לא קורה ובזכות מילוש, בין השאר, אני לא מתרגש מזה וזורם....
במהלך חול המועד עיינתי בדברים הבאים של אנדרה נהר והם מבקשים להשמע , משום מה, כעת גם כן:
"יש מומנטים בחייו של אדם שבהם הוא מרגיש כצו הכרחי להגדיר את עצמו במלה אחת, או להגות במלים אחדות שבהן הוא שואף לסכם את זהותו במידה המסוגלת לשמש כהגדרה סופית, נצחית, כזו שהוא רואה אותה למשל, ככתובת על מצבת קברו.
במומנטים כאלה מתרחש בדרך כלל בחיי האדם איזה מאורע גורלי המחייב אותו לטהר את עצמו מכל מוטיבציה שטחית ושולית ולהסתייג במוטיבציה מרכזית, חד-פעמית -ב מ ו ח ל ט שבאישיותו.
ודומני , מוריי ורבותיי, אחיי בצער ובאבל, שמומנט כזה אני חי הערב באזכרה לנשמתו של אברהם יהושע השל. זהו מומנט שבו אני מרגיש כחובה מוסרית-פנימית לנסות להגדיר את ארבע אמות הכי אינטימיות, הכי אוטנטיות שלי, ללא מוטיבציות שוליות וחישובים בני חלוף.
והנה לוּא הייתי רוצה הערב למצוא את המשפט הראוי לסכם את זהותי אני, הייתי מעיד על עצמי בכנות שלימה מלווה בהתרגשות ובחרדת קדש על ידי שלוש מלים המהוות וריאציה על פסוק צנוע בספר בראשית , לאמור:
'תלמיד אברהם אנוכי'..."
המעט, מעט מדי , שאני מכיר מיצירתו של אנדרה נהר, ראיתי בספרה של אביבה זורנברג על ספר בראשית, בו היא מביאה מדבריו של נהר בספרו "גלות המילה". עוד ספר שטרם תורגם לעברית. להלן קטע קצר מדבריו, בתרגום חופשי שלי,  מתוך הספר, (כפי שמובאים על ידי זורנברג שם לפרשת מקץ )
"צחוק הוא היבול הממשי, שפע. דמעות הן הזריעה;  המאמץ ,הסיכון, הזרע החשוף בפני בצורת וריקבון, קלח התירס המאוים על ידי ברד וסערות. צחוק הוא מילים , דמעות הן דממה...אין היבול חשוב; החשוב הוא הזריעה, המאמץ, הדמעות. התקווה טמונה לא בצחוק ובשפע. התקווה טמונה בדמעות, במאמץ ובדממה שבה."







חג שמח !!
    ג'ף



יום שני, 16 בספטמבר 2013

אלו דברים לחג הסוכות תשע"ד



What is poetry which does not save
Nations or people?
A connivance with official lies,
A song of drunkards whose throats will be cut in a moment,

 -  Czeslaw Milosz
מהי שירה שאינה מצילה
מדינות או עמים ?
מזימה עם שקרים רשמיים
שיר לשיכורים שבעוד רגע ישספו את גרונם
- צ'סלוב מילוש

יש הרבה נאיביות בשירה.
מצד שני יש רק שתי ברירות למול האבסורדיות בחיים, להיכנע לו או להלחם בו.
שירה זו אחד מכלי הנשק במאבק הזה, כפי שאומר לנו צ'סלוב מילוש. (הומור הוא כלי נשק אחר)
אני כותב את הדברים הללו ב- רוגז מסויים. רוגז כלפי מצבים בעבודה שיש בהם קורטוב של התעללות של מנהלים בעובדיהם, לפעמים יותר מקורטוב של התעללות. העובד נמצא במצב נחות, כמו גם חבריו - העובדים האחרים -  והנה לנו אותו המצב שת'וראו כינה, (שלא מזמן ראיתי שהשל ציטט אותו מילה המילה )  - חיים של יאוש שקט. most people lead lives of quiet desperation. ת'וראו תלה את הקולר באנשים עצמם. זה נכון באופן חלקי בלבד. הנכון הוא שכל אותם אנשים - כולנו - העדים לעוולות  האלו, שמביטים מהצד בדממה, שותפים לפשע.
משורר כותב שיר ואם הוא משורר קטן הוא חושב שבזה הוא תרם איזו שהיא תרומה. משורר גדול יודע שלא כך הוא. המצב הוא טראגי ואף על פי כן אדם נדרש להיאבק, להלחם את המלחמות של עצמו ולהטות שכם במלחמות של חבריו.
אין דבר קל יותר ואין דבר נלוז יותר מאשר לנצל לרעה כוח שהגיע לידך one way or the other ותוך כדי כך לגרום עגמת נפש למי שנתון למרותך.
על רקע הדברים האלו אני מבקש להביא מדבריו הבאים של ישעיהו ליבוביץ:
"עלינו להבין , שאדם המקבל עליו היום עול מצוות , אדם מהפכני הוא, המקבל עליו ליצור עולם חדש מפני שהעולם, שהוא מוצא לפניו אינו עולמן של דת-ישראל ותורת -ישראל. משום כך, יהודים דתיים, המסתפקים במועט, בחשבם שבמלאם את דרישות התורה בד' אמותיהם יצאו ידי חובתם, לא יצליחו להיות שומרי הגחלת. לפנינו הברירה - או שנצליח להפיח בגחלת זו רוח שתהפוך אותה לאש גדולה, או שתכבה, חלילה תחת ידינו....
....יש טוענים, שאין אנו רשאים לקבל על עצמנו תפקידים ולהעמיד על עצמנו תפקידים ולהעמיד דרישות ולהתחיל בפעולות בשטחי-חיים מסויימים אשר ההלכה, כמות שהיא בידנו, עדיין  איננה מכרעת ופוסקת בהם. בטענה זו יש לטפל בכובד ראש, שהרי בבירורה תלויה זכות קיומו של הכיוון החינוכי המוצע כאן [ראו המאמר "חינוך לתורה בחברה המודרנית, עמ' 46 -47 בספר של ליבוביץ "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל" הוצאת שוקן, תשל"ה- ג.ג ] אין לזלזל ברגש האחריות הדתית הפועם בטענה הזאת, אולם יחד עם זה יוגד לבעליה בכל תוקף, שעמדתם שוללת כל אפשרות של חינוך דתי בזמן הזה. חינוך לתורה המסתייגת מקביעת עמדה לגבי הבעיות האקטואליות - הרי זה בגדר פסיק רישיה ולא ימות. ואם אין בידינו פתרונים לבעיות האקטואליות על פי התורה - נצטרך לחדשם. כיום לא יתכן חינוך דתי ללא העזה דתית." [ההדגשות במקור -ג.ג]
למי מכם ששואל מה הקשר ? מה הקשר בין שלושת החלקים של אלו דברים בינם לבין עצמם ? מה הקשר בין כל זה לחג הסוכות ? אין לי אלא לומר -
המשך יבוא....(ולהפנות אתכם בחיוך לכלי הנשק השני אותו הזכרתי לעיל לצד השירה :-))
חג שמח !
   ג'ף



יום שבת, 14 בספטמבר 2013

כדאי לשמוע או לקרוא את הכתוביות



נוסטלגיה ועוד משהו (מילוש בלי משים על עמלק)


פעם הייתי צעיר.
אמנם חשבתי ואני חושב שעודני צעיר,
אבל נתקלתי בשיר להלן שלא שמעתי אותו עידן ועידנים והבנתי שזהו שיר מתוך ימי בתיכון בשנות השבעים שהיו, ברוח ימים אלו נאמר, ימים של מלחמת יום כיפור, לפני ואחרי. (בבדיקה אחר כתיבת הדברים מסתבר שזהו שיר מימי
בארצות הברית, מהימים של על סף העלייה ארצה, בסוף שנות הששים !)



מתחשק לי להמשיך ולהפליג הלאה, בחיפוש אחר שירים נוספים
מתחשק לי להוכיח (לעצמי) באותות ובמופתים את מה שאני מרגיש, שעודני צעיר,
אבל מאוחר, מאוחר מדי בלילה, וחבל על הזמן.
(הציטוט היומי של השל ממתין, מוסיקת הרקע גבר)
לא כדאי לקלקל את התבשיל ביותר מדי תבלין,
תבלין של נוסטלגיה.



רציתי לשים כאן שיר של צ'סלוב מילוש שנקרא : retired ("בפנסיה") אך לא מצאתי אותו ברשת. במקום זה מצאתי את השיר שלהלן, שהוא שיר קשה ולא הכרתי אותו עד כה.

A Poor Christian Looks At The Ghetto

Czeslaw Milosz
Bees build around red liver,
Ants build around black bone.
It has begun: the tearing, the trampling on silks,
It has begun: the breaking of glass, wood, copper, nickel, silver, foam
Of gypsum, iron sheets, violin strings, trumpets, leaves, balls, crystals.
Poof! Phosphorescent fire from yellow walls
Engulfs animal and human hair.


Bees build around the honeycomb of lungs,
Ants build around white bone.
Torn is paper, rubber, linen, leather, flax,
Fiber, fabrics, cellulose, snakeskin, wire.
The roof and the wall collapse in flame and heat seizes the foundations.
Now there is only the earth, sandy, trodden down,
With one leafless tree.


Slowly, boring a tunnel, a guardian mole makes his way,
With a small red lamp fastened to his forehead.
He touches buried bodies, counts them, pushes on,
He distinguishes human ashes by their luminous vapor,
The ashes of each man by a different part of the spectrum.
Bees build around a red trace.
Ants build around the place left by my body.


I am afraid, so afraid of the guardian mole.
He has swollen eyelids, like a Patriarch
Who has sat much in the light of candles
Reading the great book of the species.


What will I tell him, I, a Jew of the New Testament,
Waiting two thousand years for the second coming of Jesus?
My broken body will deliver me to his sight
And he will count me among the helpers of death:
The uncircumcised.