רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 10 ביולי 2014

אלו דברים לשבת פרשת פנחס תשע"ד


"אוף !"
"מה קורה כאן ?"
איך הגענו שוב לסרט "על סף הכניסה לעזה" מס' 3 ? ( או 4 או 5 או 6)
מלבד הטילים שנוחתים עלינו ללא הרף מבית היוצר של החמאס, אנחנו נתונים להתקפה תמידית של מלל, מהטלוויזיה, הרדיו, הפייסבוק הטוויטר וכו' וכו'.
אתה ניצב מול האכזריות המטורפת של האסלאם הקיצוני באזורנו ואתה שואל את עצמך "מה קורה כאן ?". "הם לא בני אדם ?"
באחת השיחות ששמעתי ברדיו השבוע, תוך כדי שטיפת כלים במטבח, מישהו הזכיר דברים שאמר מוחמד ג'עבארי: "היהודים מקדשים את החיים ואנחנו מקדשים את המוות." אמרתי לעצמי  "וואלה בתמצית האגוז" זה מסביר הכל.
"גודמן", אני אומר לעצמי, כי כך קוראים לי ותיכף אתייחס לנקודה הזאת, "הזהר נא משטחיות."
כעת אני לוקח ברשותכם, - "במעבר חד", אתנחתא קומית, כדי לקוד קידה, לאחד ה"פרפורמרים" הגדולים בעולם הזמר האמריקאי, ארלו ג'אט'רי. "'הגודמן', אני אומר לעצמי, כי כך קוראים לי" לקוח מבית היוצר של ארלו. מלבד היותו של ארלו בנו וממשיך דרכו של אביו, זמר העם האגדי וודי ג'אט'רי , ייחודו של ארלו הוא ב"הקדמות" שלו לשירים שהוא מבצע. שמעתי לפני שנים את דברי ההקדמה שלו לשיר של בוב דילן ומיד נשביתי בקסמיו של ארלו. השיר של דילן הוא "הולך לי על הקו"  I'm walkin down the line. אם אינני טועה כתבתי על זה פעם באחת הרשימות הללו.
על כל הפנים , השבוע מצאתי את הקליפ שמוצב בסופו של "אלו דברים", שממחיש את אומנתו זו של ארלו.
כעת, חזרה לעניינו, חזרה לאזהרה העצמית מפני השטחיות.
אני לא מבין את האיסלאמיסטים הקיצוניים; את החוטפים של המטוסים שהתפוצצו במגדלי המסחר במאנהטן לפני כמה שנים, ואת הרוצחים של  נפתלי, גיל-עד ואייל הי"ד. די ברור שהם קיצוניים ואינם משקפים את הלך רוחו של "האיש ברחוב" בעולם האיסלאמי.
אבל "החבר'ה האלו" חטפו אותנו, וגוררים אותנו, לכאורה, לאן שגוררים...
מתקבל על הדעת שמעגל הדמים שבו אנו נתונים הוא אכן פרק "במלחמת העצמאות" שלנו.
ההכרה הזאת לא ממש "עוזרת לי."
מתוך המבוכה, שאלתי את עצמי השבוע - מהו הדבר הכי רדיקאלי שאוכל לומר או לעשות לנוכח המצב המטורף שבו אנחנו מצויים ?
מייד נפל לי האסימון שבפרשת השבוע, פרשת פנחס, מפנה התורה את מבטנו לעבר "שיא הרדיקאליות". גם במעשהו הקנאי של פנחס וגם בכך שהתורה קושרת לראשו של פנחס כתר של "ברית שלום."
הדברים דורשים עיון.
ישעיהו ליבוביץ בדבריו הקצרים על הפרשה (ב"הערות לפרשיות השבוע") מעיר:
"בכל עת ובכל שעה- בכל הדורות, אבל בעיקר בימינו - עומדים בני-אדם שדוגלים ודוברים בשם האמונה בה' צבאות ולוקחים לעצמם את הסמכות להיות קנאים לשמו. ונשאלת השאלה: האם אישיותם היא כזאת, ותכונותיהם ורמתם האנושית והמוסרית הן כאלה, שהם היו ראויים להיות אנשי ברית שלום - אלא שקנאת ה' עשתה אותם למבצעי מעשים חמורים ? מי שיש בו התכונה הזאת, להיות לפי מהותו וטבעו איש השלום, שכוונתו להשכין שלום בעולם - רק הוא רשאי, במקרים קיצוניים, לקנא קנאת ה'. ואם הוא איננו אדם שראוי להיות בעל ברית שלום ומלאך השלום, אין לו זכות לקנא קנאת ה'. ואם הוא מקנא קנאת ה' צבאות מבלי להיות ראוי לדבר הזה, הוא נעשה רוצח."*

              שבת שלום
ולוואי שיגיעו ימים שקטים, אינשאללה
                  ג'ף

י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 107-106



וראו : https://www.youtube.com/watch?v=kVwp1NTacpo
וראו : http://jeremyrosen.blogspot.co.il/2014/07/human-nature.html

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה