אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ה (א)

היתה לי השבוע היתקלות בפייסבוק.
ההיתקלות הזאת הובילה בפועל למשהו שאני מאד שמח עליו.
אני מתקדם כאן בזהירות כי הדברים עדיין חצי-אפויים ( זהו ביטוי נהדר באנגלית half-baked שהתרגום שלו לעברית הוא ככה- ככה).

תחילה התכוונתי להביא בפניכם כאן באלו דברים את דבריו של ידידי הרב דר שלמה טיכוצ'ינסקי על ההתקפות בפריז. ראיתי גם אותם בפייסבוק ובעקבות אותה היתקלות אסתפק בהפנייה אליהם בקישור
https://www.facebook.com/shlomo.tikochinski/posts/1057137234313176?pnref=story
אני רוצה להפנות בהקשר הזה גם לדבריה של חוה פנחס כהן בנושא , שגם אותם ראיתי בפייסבוק והנה הקישור :
https://www.facebook.com/hava.pinhascohen?fref=nf&pnref=story
כעת אני חוזר  לתיאור ההתקלות ותוצאותיה.
אקדים ואומר כי לאחרונה אני מבין שיש בי משיכה לרדיקליזם Radicalism.  אני לא מבין גדול בזה אך כמו שאמר אותו שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית לגבי דברי-זימה אסורים ( obscenity ): "אני לא יכול להגדיר את זה אבל אני יודע לזהות את זה כשאני רואה את זה". מהי רדיקליזם ? בכל זאת.  כששוחחתי השבוע בנושא הזה עם חבר , נזכרתי בסיפורו של פנחס הכהן הקנאי בספר במדבר. יש קרבה מסויימת בין קנאות לרדיקליזם. קנאותו של פנחס התבטאה במעשה קיצוני שביצע; הקיצוניות של הרידקאל מתבטא, כך נדמה לי, בראש ובראשונה ואולי בעיקר, בדברים ה"קיצוניים" שהוא משמיע.
"הפסקה לפרסומות"
אין זו הפסקה לפרסומות אך זו הפסקה ברצף  - השל אמר באחת משיחותיו  - I am going to interupt myself for a minute here - וכך אני כאן כדי להעיר כי העידן שלנו מזמנת לנו את האפשרות הגדולה לשלב עיון בנושא כלשהו על ידי קריאה תוך שילוב של ראייה ושמיעה של הדברים. למשל אני קורא את ספרו של השל  "מיהו אדם ?" ואני גם שומע את השל במדבר על הנושא הזה - בהקלטה של שיחה שלו בנושא בפני סטודנטים בארה"ב בשנת 1968. השילוב של קליטת מידע דרך העיניים ומהטקסט ודרך העיניים והאוזניים מדיבור - בעל פה  - הוא חשוב ומצוין.
אנחנו שבים אחרי הפרסומות כדי לגלות שהתכנית הוסרה מן המרקע.  בינתיים ראינו קטעי תכניות של ערב יום רביעי. תכנית שתיארה את התעלמות אריאל שרון המנוח מן הקרבנות בפעולות התגמול שהוביל. וכן ראיון עם  עוה"ד אביגדור פלדמן ואחיו חנן. מדברי חנן למדתי שהם צאצאים של הרבי מקוצק.
"...ברגע מסוים - לא לפתע פתאום, כמובן - אירע איזה משבר קשה מאד בנפשו  של האיש הזה, מנחם מנדל מקוצק, ומאותו רגע פרש האיש לחדרו והסתגר בו, כאמור, עד יומו האחרון." דברי פנחס שדה במבוא  לספרו על הקוצקר "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה".
כן זנחתי את התכנית שהיתה לי  לפני הפרסומות, את הכוונה לתאר ביתר פירוט את נסיבות  ההיתקלות בפייסבוק. בנוסף למה שנאמר עד כה, אוסיף כי ראיתי כי הנסיבות ממשיכות. זאת אומרת שההיתקלות הבאה היא רק שאלה של זמן. והחלטתי שלא אקלע שוב לאותו קו האש. אירה אני מן המארב ולא אכנס לתוך מארב, של מאן דהו אחר.
אותה ההיתקלות והשיג ושיח הלא אלים שקיימתי עם  הדובר הראשי של הקו המיליטנטי של העניין הנדון בפוסט שהגבתי עליו - הביאה אותי למסקנה לבחון היטב את הארוע. את התנהגותי בו, קרי את הטיעונים שלי, וגם את הטיעונים שלהם. חשתי שהטיעונים שלהם מופרכים, מצד אחד, ולא ממש הבנתי מדוע איני מצליח לשכנע אותם בצדקת טיעוניי. החלטתי לבחון את העניין הזה לעומק. לשם כך שבתי לעיין בספרו של דניאל כהנמן "לחשוב מהר לחשוב לאט".
עיינתי בספר  ועודני מעיין. אני מתחיל להבין מה קורה פה. לתאר את זה ייקח זמן. הוספתי את העיון בו לרשימת הפרויקטים שלי.
כדברי סיכום לאלו דברים הפעם אך גם כאות לבאות אביא את קטע מפסקה מתוך פרק מס' 24 לספרו של כהנמן:
"רובנו משקיפים על העולם כעל מקום שפיר יותר מכפי שהוא באמת; על תכונותינו כחיוביות יותר מכפי שהן באמת; ועל המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו כבנות השגה יותר מכפי שהן באמת."*

שבת שלום
     ג'ף

*דניאל כהנמן,"לחשוב מהר לחשוב לאט", מטר הוצאה לאור בע"מ, כנרצ זמורה-ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, תרגום מאנגלית יעל סלע שפירו ועידית נבן, עריכה מדעית של המהדורה העברית : מיה בר-הלל, עמ' 286