אלו דברים לשבועות תשע"ז

אחד הדברים שלמדתי ב"שבוע-  העבודה" הקצר הזה הוא שיש יתרון לשבועות שהם קצרים לקראת סופם להבדיל משבועות שהם קצרים מתחילתם דוגמת השבוע. כשיש שני ימי עבודה בשבוע - ראשון ושני - כל העבודה של יתרת השבוע ויתרת החודש מתרכזת ביום שני. הנטל כמעט קשה מנשוא. אבל - כן אבל - עברנו את פרעה  - עברנו גם את זה.
וכיוון שעודני עומד על רגליי, חיפשתי בערב הזה, ערב ערב שבועות - פסקה שתבטא עבורי באופן תמציתי את משמעותה של התורה. עוד לא מצאתי. מצאתי - כדרכם של חיפושים - דברים אחרים. כלל נקוט בידך - אם אתה מחפש משהו אחד - אל תחפש אותו , חפש משהו אחר - בטוח תמצא את המשהו האחר כשאתה מחפש אחר משהו אחר. רוח שטות  - כן רוח שטות -  נפלה עליך.  ניחא.
בכל אופן, פסקה תמציתית על משמעותה של התורה בימינו טרם מצאתי. אבל כאמור מצאתי דברים אחרים.
מצאתי דברים של שלום רוזנברג על ההבדל שבין גלות לגאולה. והדברים האלו - שתכף אביא מהם - הפיסו  את דעתי בשאלה שהטרידה אותי הערב בעקבות סיור במערב התיכון של ארה"ב הודות לנתיבי האוויר של הפייסבוק. צפיתי בשיחה בין כומר-ית (?) - אשת דת - במדינת אייאוו ( Iowa ) עם מפגין שהגיע ממדינה צפונית יותר כדי להפגין מול הכנסיה שלה.
אמרתי לעצמי : כמה ברכות אפשר לברך על הקליפ המוזר הזה - מ"שלא עשני גוי" עבור דרך "שככה לו בעולמו" וכלה ב"משנה הבריות". בעיקר הודיתי להוריי ז"ל שעלו ארצה כשאחיי ואני היינו עוד ילדים, ואז אמרתי לעצמי : לא חסרים משוגעים שלנו פה.
ואז מצאתי את דברי שלום רוזנברג שלהלן:
"הגאולה היא האנטיתזה לגלות, השאיפה לתיקון עולם. ראשיתו של חזון הגאולה בביקורת הגלות, בתפיסת הגלות כקללה, כשבר הדורש תיקון. הציונות ירשה ביקורת זו. בכך אין הכוונה לשלול את קיומן של התפוצות, אלא להבין שקיומו של עם ישראל ללא מדינה יהודית, חלילה, הוא קיום פתולוגי, בלתי-טבעי. והנה, עינינו שזכו לראות בהמתקת הקללה ובתקומת העם, עדות לחזיון אבסורדי: הרומנטיזציה של הגלות. אנו שומעים נוסטלגיה לקוסמופוליטיות הנחנקת מעשן מדורת השבט של הלאומיות והלאומנות הישראלית. אכן, הגלות אינה רק תופעה פוליטית. יש גם גלות פילוסופית. ה'ניכור', גלות שהקסימה דורות של אינטלקטואלים, מווינה ומברלין ועד ניו יורק. זהו קונפליקט בין הכמיהה לארץ ולאדמה ובין השאיפה להתנתק מכל נאמנות אליהן. זהו עימות בין שורשים לכנפיים - הגלות יצרה דמות של יהודי בעל כנפיים, ואילו הציונות רצתה להחזיר ליהדות את השורשים."
והמשך הדברים שם , באחד המאמרים לכבוד חג השבועות (שכותרתו "האם ליהודי יש מקום ?")  בספרו של שלום רוזנברג  "בעקבות הזמן היהודי הפילוסופיה של לוח השנה"* הם מופלאים לא פחות...

חג שמח
  ג'ף

* הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד בעמ'  342

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשע"ז

על סף המדבר
בפתחו של ספר במדבר
אחרי שבוע עמוס
בעידן גדוש אירועים
אירועים עמוסים וגדושים
בגסות רוח הבוקעת
ברמקולים המוצבים
בכל אתר אתר
תחת כל עץ רענן

על סף המדבר
בפתחו של ספר במדבר
רשות הדיבור
נתונה למשורר
למילים במדבר
המדבר שאינו חב
בכבודם של שועי עולם
אילי הון או תקשורת
פוליטיקאים סוג ד'

על סף המדבר
בפתחו של ספר במדבר
רשות הדיבור
נתונה ליהודה עמיחי
שכתב ואמר

"אני לא הייתי אחד מששת המיליונים
שמתו בשואה ולא הייתי אפילו בין הניצולים
ולא הייתי אחד מן הששים ריבוא שיצאו ממצרים
אבל הגעתי לארץ המובטחת מן הים,
אני לא הייתי בין כל אלה אבל האש והעשן

נשארו בי, ועמודי אש ועמודי עשן מראים לי

את הדרך בלילה וביום, ונשאר בי החיפוש המטורף

אחר יציאות החירום ואחר המקומות הרכים,

אחר ערוות הארץ להימלט לתוך החולשה

ולתוך התקווה ונשארה בי תאוות החיפוש

אחר מים חיים בדיבור שקט אל הסלע ובמכות טרוף."*

חודש טוב ושבת שלום

      ג'ף

י. עמיחי, "פתוח סגור פתוח" ,הוצאת שוקן (ירושלים ותל-אביב 1998 ) עמ' 126

אלו דברים לשבת פרשת בהר - בחוקותי תשע"ז

"יהי ערך מילותיך לא משום עצמן"
כותב צ'סלוב מילוש בפסקה מס' 5 בשיר שנקרא
"בן אירופה."*

"יהי ערך מילותיך לא משום עצמן
  אלא משום שנאמרו כנגד מישהו

 יהי נשקך עשוי ממלים דו-משמעיות,
 את המילים הבהירות הטמן בחשכת האנציקלופדיה.

 אל תחוה דעה על מילים כלשהן בטרם יבדקו
 הפקידים בתיק האישי מי אמרן.

 טוב קול התשוקה מקול התבונה.
 כי לא חסרי התשוקה ישנו את מהלך דברי הימים."*

         

שבת שלום
     ג'ף


*בתרגום דוד וינפלד בקובץ "אור יום" בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ, עמ'  30

אלו דברים לשבת פרשת אמור תשע"ז

לפעמים קורים דברים שלוקח קצת זמן לעכל אותם. 

דבר כזה קרה  אתמול. 

ממילא אני עדיין מנסה לעכל, לתפוס, להכיל ולהבין את מה שקרה. 

לכן אוכל להביא כאן אך את המבוכה, את תחושת ההשתוממות והפליאה

בתקווה שבהמשך  אפשר יהיה לפרט יותר.

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים למסכת ברכות ( א5)

החלטתי להתמקד במסכת ברכות, לאחוז בה ולדבוק בה , בעקבות רב' זושא, הזושא שמצאתי אותו בין דפי ספרו של השל , "שמים על הארץ".
מדובר בהרחבה של דברים שנשא השל במרכז יידיש (YIVOׂ) בניו יורק ב1945, לזכר יהדות מזרח אירופה. זושא שתלמידיו שמים לב שהוא כבר כמה ימים אוחז באותו דף גמרא,
שמא הוא"תקוע" בסוגיה קשה במיוחד ?...והוא משיב להם : נוח לי כאן, מדוע שאלך למקום אחר.

מאימתי קורין את שמע בערבין ?...משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן...דברי רבי אליעזר. בהמשך על הבמה מופיעים בזה אחר זה, חכמים ורבן גמליאל. איש איש עם דעתו ( חכמים כאיש אחד) . איש איש עם גרסתו. גרסאות קודמות, גרסאות סותרות, גרסאות מקבילות גרסאות מתחרות. יד עריכה היתה במשנה. משניות רבות נשארו על רצפת העריכה או בחלל האויר.
עני וכהן חד שיעורא הוא ? עני ובני אדם חד שיעורא הוא ? בני אדם, כהנים ועניים.
מדוע בחר רבי בגרסתו של רבי אליעזר כאן על פני גרסתו של רבי מאיר : "משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות"; על פני הגרסה העלומה של "העני" "משהעני נכנס לאכול פתו במלח"; על פני גרסת חכמים : "משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר צאת הכוכבים". ולמה לא נאמר בפשטות, כפי ששאולת הגמרא, משעת צאת הכוכבים ?

אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות - קדושים תשע"ז

 הכותרת הראשית בynet הבוקר:

אלף איש בפמליית טראמפ, עשוי לנאום במצדה

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת אחרי מות  בספרו "חיי עולם"*:

"יש מחיצה תמידית בין הקודש ובין החול, בין מה שצריך להתייחס אליו בחרדת קודש ובין הדברים של חול. המחיצה הזאת איננה קטנה יותר לגבי הכהן, אלא לכהן קשה יותר לשמור אותה. זה נכון לגבי תחומים שונים ורבים, ובכולם שייך מבחן הכהונה: באיזה מידה אני יכול לעמוד קרוב קרוב, ועם זאת באימה וביראה, ברתת ובזיע. לעשות את שני הדברים הללו ביחד זה אולי לא אנושי, ובוודאי אחד הדברים הכי קשים, מפני שזו בעיה תמידית  של החיים - אבל זה מה שנדרש מיהודי. רבי נחמן מברסלב מתאר את היכולת הזאת באמצעות משל על מישהו זקן ביותר שהוא עדיין תינוק גמור. זוהי דרישה הנוגדת את טבע האדם, אך היא אחת מאותם דברים בלתי-אפשריים, שבתור יהודים אנחנו נתבעים לעשות."

שבת שלום
    ג'ף


*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 254-253