אחד הדברים שלמדתי ב"שבוע- העבודה" הקצר הזה הוא שיש יתרון לשבועות שהם קצרים לקראת סופם להבדיל משבועות שהם קצרים מתחילתם דוגמת השבוע. כשיש שני ימי עבודה בשבוע - ראשון ושני - כל העבודה של יתרת השבוע ויתרת החודש מתרכזת ביום שני. הנטל כמעט קשה מנשוא. אבל - כן אבל - עברנו את פרעה - עברנו גם את זה.
וכיוון שעודני עומד על רגליי, חיפשתי בערב הזה, ערב ערב שבועות - פסקה שתבטא עבורי באופן תמציתי את משמעותה של התורה. עוד לא מצאתי. מצאתי - כדרכם של חיפושים - דברים אחרים. כלל נקוט בידך - אם אתה מחפש משהו אחד - אל תחפש אותו , חפש משהו אחר - בטוח תמצא את המשהו האחר כשאתה מחפש אחר משהו אחר. רוח שטות - כן רוח שטות - נפלה עליך. ניחא.
בכל אופן, פסקה תמציתית על משמעותה של התורה בימינו טרם מצאתי. אבל כאמור מצאתי דברים אחרים.
מצאתי דברים של שלום רוזנברג על ההבדל שבין גלות לגאולה. והדברים האלו - שתכף אביא מהם - הפיסו את דעתי בשאלה שהטרידה אותי הערב בעקבות סיור במערב התיכון של ארה"ב הודות לנתיבי האוויר של הפייסבוק. צפיתי בשיחה בין כומר-ית (?) - אשת דת - במדינת אייאוו ( Iowa ) עם מפגין שהגיע ממדינה צפונית יותר כדי להפגין מול הכנסיה שלה.
אמרתי לעצמי : כמה ברכות אפשר לברך על הקליפ המוזר הזה - מ"שלא עשני גוי" עבור דרך "שככה לו בעולמו" וכלה ב"משנה הבריות". בעיקר הודיתי להוריי ז"ל שעלו ארצה כשאחיי ואני היינו עוד ילדים, ואז אמרתי לעצמי : לא חסרים משוגעים שלנו פה.
ואז מצאתי את דברי שלום רוזנברג שלהלן:
"הגאולה היא האנטיתזה לגלות, השאיפה לתיקון עולם. ראשיתו של חזון הגאולה בביקורת הגלות, בתפיסת הגלות כקללה, כשבר הדורש תיקון. הציונות ירשה ביקורת זו. בכך אין הכוונה לשלול את קיומן של התפוצות, אלא להבין שקיומו של עם ישראל ללא מדינה יהודית, חלילה, הוא קיום פתולוגי, בלתי-טבעי. והנה, עינינו שזכו לראות בהמתקת הקללה ובתקומת העם, עדות לחזיון אבסורדי: הרומנטיזציה של הגלות. אנו שומעים נוסטלגיה לקוסמופוליטיות הנחנקת מעשן מדורת השבט של הלאומיות והלאומנות הישראלית. אכן, הגלות אינה רק תופעה פוליטית. יש גם גלות פילוסופית. ה'ניכור', גלות שהקסימה דורות של אינטלקטואלים, מווינה ומברלין ועד ניו יורק. זהו קונפליקט בין הכמיהה לארץ ולאדמה ובין השאיפה להתנתק מכל נאמנות אליהן. זהו עימות בין שורשים לכנפיים - הגלות יצרה דמות של יהודי בעל כנפיים, ואילו הציונות רצתה להחזיר ליהדות את השורשים."
והמשך הדברים שם , באחד המאמרים לכבוד חג השבועות (שכותרתו "האם ליהודי יש מקום ?") בספרו של שלום רוזנברג "בעקבות הזמן היהודי הפילוסופיה של לוח השנה"* הם מופלאים לא פחות...
חג שמח
ג'ף
* הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד בעמ' 342
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה