רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שישי, 28 ביולי 2017

רשימות על השל - על תוויות


אספתי שבוע טרמפיסט צעיר ( עתודאי )
רוב הדרך דברנו  - למעשה "הרציתי" על השל.
כשהוא ירד בתחנה המרכזית בבאר שבע אמר לי: "אחלה טרמפ."
באמצע הדרך שאל אותי: "אתה רפורמי ?"
רציתי לעצור את הרכב ולהוריד אותי שם  - באמצע המדבר, למעשה מול עיר הבה"דים.
השבתי לו:"למדתי מהשל לחשוד תוויות אם לצורך הענין אגדיר עצמי כ'איש הלכה הומניסט'"
"אהם" הוא אמר" אני צריך לחשוב על זה."
אנשים שהכירו את השל באופן אישי סיפרו לי בהקשר של השתייכויות מגזריות בארה"ב דאז ש:
Heschel was above all that
תוויות אלה לא נדבקו על השל...הוא היה למעשה כפי שמכנה אותו בונדי
אדמו"ר בן אדמו"ר. מחמת תנודות הזמן ומהקום , רעידות האדמה, השואה אך עוד לפני כן, הפך השל לoutsider רציני
לצד היותו רב לעולם כולו.
מהשל עלינו ללמוד על אותנטיות, כנות,על  אמת ואמונה, על אמת ועל אמונה...
על השאלות  הקשות שניצבו כלפי כל אחד מאתנו באופן אישי וכלפי כולנו יחד כקולקטיב, על שאלות הקשות כלפינו כרוב ב"מדינה יהודית", מיהו אדם ?
ככל שאנחנו צריכים להביט מעבר להשל , לנושאים החשובים שבהם עסק, לשאלות שהוטרד מהם, שאלות "מן החלל הפנוי" ( ר' נחמן ), אנחנו מבינים שהשאלות נותרות בעינן, ולמצער גוברות על כל תשובה שאפשר להציע להן, בין באנגלית ובין בעברית.
אולי צריך לחזור ליידיש.

המשך יבוא

רשימות על השל החלום האמריקאי ואנחנו (ט)


"אמריקה ורסנו, אמריקה"

החלום האמריקאי - להתעשר ולחיות את החיים הטובים עדיין - על אף משבר טראמפ - שולט בכיפה . נדמה לי שבצדק. וגם אם לא בצדק, זה מה יש, וחזון אחר לעת הזאת אין באופק.
אנשי דת אינם מצטיינים בהתמודדות עם השינויים של המודרנה. זה נכון לא רק לגבי אנשי דת אלא לממסד באופן כללי; הממסד המשפטי בכלל זה.
לנוכח איומי המודרנה, הרימה כידוע היהדות ההלכתית - חרדית חומות בצורים. הם בשלהם והמגמות השונים שמתרחשות בעולם הזה אינם במוקד עניינו כאן.
אגב אורחא, אעיר, כי לאחרונה הבנתי כי המענה - התשובות - לשאלות החיים, הן השאלות הקיומיות והן השאלות הבוערות של כל דור ודור  - אינם במישור המלל. התשובות הן במישור ההכרה של המציאות, הטוב שבמציאות, בקיצור - ההכרה בעונג הצרוף של נכדים.
שלא כהוגים אחרים שמבכרים את ההסתגרות וההתבצרות מפני הרוחות הרעות של הזמן והמקום בעידן המודרני והפוסט מודרני, השל ירד לזירה, וליכך את ידו ב"דם ובשליא".
השל עזב את חממת העולם החסידי שלתוכו נולד, יצא והגיע להיכלי השן של ברלין דרך וינה ולאחר מכן, בעור שיניו, נחת בארה"ב, הודות למאמצי הצלת חוקרים יהודים אירופים של מורגנטאו מראשי התנועה הרפורמית בארה"ב.
השל נהיה אדמו"ר לעולם.
כשאתה קורא את כתביו החברתיים אקטיביסיטים של השל היום - על רקע עליית טראמפ, ניכר שהשפעתו של השל על חברה האמריקאית בכללותה היתה אפסית. מסקנה זו היתה נכונה אלמלא הצורך והחובה להסתכל על הדברים במבט יותר רחבה, מבט של נצח, מבט של - כפי שהשל סיים בה את ספרו אלוהים מבקש  - מבט הרואה את המציאות בין שני הקטבים של הר סיני ושל אחרית הימים בהם ייכון מלכות ה' בעולם.
לא עלינו המלאכה לגמור, כדברי רבי טרפון. השל מצייד אותנו בכלים להתמודדות, לעת הזאת. מה הם אותם כלים ?
הגותו של השל בנויה על שלושה אדנים.
האדן הראשון  - הוא הפרספקטיבה. נקודת המוצא של השל היא שיש בורא לבירה, והבורא הזה מעורב בעולם ואכפתי, על אף שהוא גם אל מסתתר
האדן השני הוא הביקורת. מכיוון שהדת היא עוצמתית ,  ( אנרגיה גרעינית כדברי הרב פרומן זצ"ל) - כך טמונה בתוכה אפשרות ההשחתה. עלינו להיות על המשמר מול אפשרות זו - במישור האישי ובמישור החברתי - יום יום שעה שעה.
האדן השלישי - הוא מישור העשייה המישור הלא מילולי. במישור הזה, והחיים בו  - על המתח שבין קבע וכוונה, טמון בסופו של דברי על פי מסורת ישראל וגם על פי השל - שהיה בעניין זה מסורתי מאד - המענה האולטימטי לאתגרי הזמן והמקום, בכל דור ודור
המשך יבוא


יום חמישי, 20 ביולי 2017

רשימות על השל - נגד הזרם


השל נהג לומר שלכל דבר במציאות יש שני אספקטים - שני צדדים. הצד האחד - הדמיון שלו לדברים אחרים. כך בני אדם - האנטומיה שלהם דומה, תחנות החיים דומות ועוד כהנה וכהנה. הצד השני - השוני, הייחוד של כל דבר ודבר. כך בבני אדם  - אין שני בני אדם שפרצופיהם דומים. העולם הפנימי של כל אחד ואחד  - ייחודי לו.
כך לגבי השל עצמו כהוגה דעות. ישנם צדדים שההגות שלו דומה להגותם של אחרים בני דורו. אנו מעוניינים ברשימות אלו בעיקר בצדדים שהם ייחודיים להשל. אין, כפי שכבר נאמר נדמה לי, העיון כאן עיון אקדמי.
אנחנו ניצבים בפני בעיות קשות, בתחום החברתי הכוונה בעיקר אך לא רק.  על כל צד ושעל אנחנו מולעטים בדברי הבל ולעיתים אף רעות רוח. בני אדם זקוקים, כך העיר השל, להנחייה. הנחייה רצוי שתהיה באנשי מופת ולא אנשי בליעל.
השל היה איש מופת.
ובכל זאת, נשאלת השאלה - במה היה איש מופת ? מה מהמורשת שלו  - שעוצבה - או הגיעה להבשלה בארצות הברית של שנות הששים של המאה הקודמת רלוונטית לנו ? אם בכלל.
השל ניצב נגד הזרם.
השל הלך נגד הזרם.
אצל בונדי  ( ב"איכה) יש תיאור ( שעוד לא מצאתי אותו ) של השל ניצב מעבר אחד של המתרס כנגד החברה הסובבת אותו כולה.
הרדיקליזם של השל התבטא לא רק במישור של מעשים אלא במישור המחשבתי, וכמובן שהתחומים קשורים

המשך יבוא

אלו דברים לשבת פרשת מטות- מסעי תשע"ז


תענוג צרוף לקרוא בעגנון.
יש בירוחם לא מעט "עגנוניסטים". אני לא ביניהם; לא אומר שאני מקנא בהם. אני מציין זאת כעובדה. לא צריך להיות מומחה לעגנון כדי להנות ממנו. עגנון פתוח לכל, כל דיכפין ייתי וייכל. אני קורא בעגנון - הפרוזה שלו כשירה  בעיני. בעידן שלנו - עידן ההתפוצצות של מידע מיותר בכל אתר ואתר, השפה העגנונית-  הנצנוץ בעיניים, האירוניה, החכמה הארצית שבדבריו-  מרגיעה אותי למול הטירוף שפוקד אותנו על כל צעד ושעל.
לא יהא זה נכון לומר לגבי הקטעים שלהלן שהם הקטעים הראשונים שהגעתי עליהם כשעלעלתי  באקראי בספרי עגנון שאצלנו בבית. מצד שני השליטה שלי בעגנון הוא לא כזה שידעתי מראש מה אני מחפש. הבחירות הן אמנם אקראיות, אך אחר תהליך מסוים של בחירה מודעת.

"חג הפסח עבר וימי האביב באו. החמה מאירה כל הימים והלילות חמים ונאים. הארץ מוציאה דשאים והגנים מתקשטים בפרחים. העולם פשט צורה ולבש צורה. אף בני אדם פשטו את בלואותיהם הכבדות וריח טוב כריח הדוחן החם שבישלוהו בדבש התחיל נודף בעיר".

"מה אשאל ומה אבקש עוד ? דברים הרבה יש בעולם ואיני יודע מה אבקש תחילה ומה אבקש אחר כך. עמדתי ומסרתי את הדבר לסידור ופתחתיו במקום שפתחתי ומצאתי הלכות עירובין. אותה שעה התחילו דרכים שאין להן סוף מתגלגלות ובאות כשכלונסאות קבועים בהן וחוטים מתוחים ביניהם וציפור שוכנת על חוט. לא הספקתי להסתכל בה, עד שנטלה הציפור שתי כנפיה ופרחה למקום שאין בו תחומין. רבונו של עולם, בריה קטנה זו להיכן שהיא רוצה לילך היא הולכת, ואני יצאתי חוץ לביתי מיד שואלין אותי להיכן אתה רץ. כמה מבקש אני לשוטט בעולם, כאליהו הנביא זכור לטוב וכרבי ליב בן שרה זכרונו לברכה. אילו נתנו לי רשות הייתי נוטל מקל ותרמיל ומחזר ממקום למקום והולך. עד לעבר מנהר סמבטיון או לארץ ישראל."

אבא קובנר גם כן נמצא כאן:

"אבן גיר וחול

בוא.
באנו בַּחול. עדיין הירח מעלינו תלוי, כשגם הוא יעלם
יהיה העולם עלינו שלם לא מוכר. כבר
אין לחזור. מאחור
הדרכים הסלולות. הרחק מאחור נשאר
עולם בדוי. מה שצפוי
לא נדע ורק ששקט
עכשיו ואין איש בינינו
לא עֵד. אתה סביבי והוא

בתוכי
זורם"



שבת שלום

 ג'ף




יום ראשון, 16 ביולי 2017

רשימות על השל 170717 - על ממשות המציאות


אחד הנושאים ש"הדליקו" את השל היה מה שקוראים באנגלית symbolism - "תורת הסמלים" נקרא לזה בעברית. הרעיון שקיומו של האל הוא פיקציה ושכל המילים, כל התפילות הן ניסיונות אנושיים לתקשר מול חלל ריק, המילים הן סמלים בלבד ולא קפסולות של ממשות, או מעין "יצורים חיים", טעוני חשמל.
השל האמין בכל מאודו ב"אל חי". ראו ספרו של אביה הכהן על תהילים - "תפילה לאל חי".
השל היה, בין השאר, פולמוסן. עם זאת, הוא לא נקב, על פי רוב,  בשמותיהם של ברי הפלוגתא שלו במפורש.
השל בארה"ב היה מהגר, זר בארץ זרה. ראו שירו של בוב דילן : אני מרחם על המהגר המסכן. I  pity the poor immigrant.
השל היה משורר. ככל משורר היה השל אדם רגיש עד מאד לכאבי התופת שבעולם, למכה באצבע של הילד הקטן , ראו שירו של שלונסקי - "בעיני ילד"
כל הנושאים ( themes ) הנ"ל ועוד באים לידי ביטוי בציטוט היומי של יום שני זה, כג"תמוז תשע"ז:

אם המילים הן סימנים מלאכותיים; אם המשמעות אינה אלא המצאה; אם אין הד לייסוריו של עולם מעונה; אם האדם לבדו; אם העולם נע בתוך ואקום - בשל איזה ערך עליון כל ההבעה  ?

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי  בשינוי אחד של הח"מ, הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'  55


המשך יבוא

יום שבת, 15 ביולי 2017

רשימות על השל 160717 (אלוהים מבקש את האדם)


היום יום ראשון בשבת שבו היו הלווים אומרים בבית המקדש.
יהיה הדבר כאשר יהיה ביום ששי שעבר שלושה מחבלים יצאו מהר הבית ורצחו שני שוטרים ישראלים. שוב הומחש עד כמה כולנו יושבים על חבית חומר נפץ. מלבד זאת חום יולי אוגוסט ממילא  בימים אלו חם מהרגיל עקב ההתחממות הגלובלית.
הציטוט היומי של השל שנשלח הבוקר לתפוצה הוא זה:
בבקשו את אלוהים חייב האדם החי לאחר ההתגלות בסיני להבין את ממשות החיפוש של אלוהים את האדם; אסור שישכח את עולם הנביאים, את ציפייתו של אלוהים לאדם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  131

כמה מרכיבים מרכזיים בהגותו של השל מופיעים במובאה דלעיל. ראשית - יחסי הגומלין בין הקב"ה לאדם. אצל השל - כבאצל מרבית ההוגים הדתיים נדמה לי, נקודת המוצא היא באלוהים ולא באדם. קודם יש אלוהים אח"כ עולם. אצל "האדם המודרני" התהפכו היוצרות. האדם והעולם הם נקודת המוצא. 
אחר נקודת המוצא הזאת, אך גם במסגרת הנושא הכללי של "יחסי הגומלין"  בין הקה"ה והעולם - יש את "ציפייתו של אלוהים לאדם.". זוהי "בקשת האלוהים את האדם" מכותרת הספר,, בקשה שהיא אליבא דהשל תמציתו של הסיפור המקראי.
ויש את האדם. מיהו האדם הזה ? מה עושה אותו לאדם ? מה מייחד אותו משאר "חיות השדה " ?

המשך יבוא


יום חמישי, 13 ביולי 2017

אלו דברים לשבת פרשת פנחס תשע"ז


השל מעמיד בפנינו רף בלתי אפשרי.
רף שלא ניתן לעמוד בו.
אין זאת תורה שהשל "המציא" אותה. זוהי כפי הנראה "תורת קוצק".
אני מניח שקדמו לרבי מקוצק  בענין הזה רבנים ואנשי הגות ומעש בדורות קודמים.
יכול להיות כשאתה חושב על הזה - זה הגיוני. המצב האנושי הוא אבסורדי. הוא עוד יותר אבסורדי עם הקב"ה בתמונה. הקב"ה שאי אפשר, כפי שלימדונו הפילוסופים היהודים לדורותיהם, לומר עליו דבר וחצי דבר, אמיתי או חיובי.
מקום שויטכנשטיין מציע לנו לשתוק - התאולוגים ואנשי דת אחרים מנסים איכשהו לומר דבר מה. בלי קשר לחשיבותה של העשייה. עשייה עומדת במרכז ויש מחלוקות סביב יחסה לאמונה. שאלת היחס בין הלכה לאגדה.
שאלות גדולות שראוי לעיין בהן והשל כמובן עסק בהן לא מעט. שאלות מן הסוג שלייבוביץ אמר עליהן שחיים שלמים אינם מספיקים כדי למצות את העיון בהן. ואולי - בחלקן - אלה שאלות מהחלל הפנוי. וראו לעניין זה הדיון בשיעורי הרב שג"ר זצ"ל  על לקוטי מוהר"ן.
את מי כל זה מעניין ?
מה מקומה של הפילוסופיה, או עיון הגותי בכלל, אצלנו בארץ בעת הזאת ? האם יש לנו  - כיהודים במדינת ישראל תפקיד או ייעוד כלשהו כלפי העולם ? ואם יש איזה תפקיד או ייעוד  - מהו  ? ומה מתחייב ממנו ? המתח בין "להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש" לבין להיות "עם ככל העמים".

גולני משלב  ביניהן.

שבת שלום
    ג'ף

יום ראשון, 9 ביולי 2017

רשימות (16) השל , המוות ויראת שמים


16.  השל והמוות ויראת שמיים
אחד המשפטים התמוהים ביותר של השל אם לא "הא" משפט התמוה ביותר שלו הוא המשפט שבו השל מסיים את ספרו ההגותי הראשון שכתב בתחילת שנות החמישים באמריקה: MAN IS NOT ALONE.
כותב השל:
For the pious man it is a privilege to die.

A.J.Heschel, Man is Not Alone, Farrar, Straus & Giroux Inc p.  296

מה אנחנו עושים עם המשפט הזה ?
לאן זה לוקח אותנו ?
נתחיל, אולי, בשאלה השניה. המשפט הזה לוקח אותנו ראשית , לאחד מעיקרי ה"מתודה" של השל  - הפנמולוגיה . המה ? פנא –מו – לוגיה ? מה זה ? אולי באנגלית זה יקל  לזהות  phenemology, מזהים את המילה phenomenon  - תופעה ? ויקיפדיה מדגירה את המונח כך ( בערך) : זוהי פילוסופיה תיאורית של הניסיון שמטרתה היא תיאור התהליך שבו התנסות (experience) מסוימת מגיעה להכרתנובאופן ישיר, ללא צורך להיעזר בתאוריות, דעות קדומות, מסקנות או השערות מתחומים אחרים, כמו מתחומי מדעי הטבע. לא נראה לי שזה מקדם אותנו. עד כמה שאני מבין ממה שקראתי בהשל  - הרעיון כאן הוא שניתן לחדור על ידי עיון ולהגיע להבנה של ההכרה של אנשים אחרים – כמו הנביאים – בלי קשר לשאלה מה היה באמת מחוץ להכרתם. די לנו כביכול בהכרתם. מי אני שאחלוק או אלגלג על אבי הפילוסופיה הזאת אדמונד הוסרל , ועל תלמידיו הרבים לרבות השל ? ועל כן הנה במשפט הזה  - ובכלל דבריו בפרק האחרון של "מינה" ( MINA  ) – השל מנסה לתת לנו תובנה לתוך אישיותו של "ירא השמיים". נדמה לי שאנחנו כישראלים בעשור השני של המאה העשרים ואחת צריכים להודות – שה"טיפוס" הזה  אינו זן נפוץ שלא לומר שהוא בגדר זן נכחד, כמעט. הוא היה קיים ועודנו קיים  - על אף נדירותו בימינו. עיסוק בהשל, מחייב לעסוק בשאלה הזאת של יראת שמיים מהי - ? ואחת משלוחות השאלה או האמצעים לעיון בה – הוא להביט באנשים שמגלמים בהוויתם את התכונה זאת. ואז כמובן השאלה היא מה לנו ולזה ?




רשימות על השל (15) - השל וקוצק ( טעונה הגהה)

"השל וקוצק" ידרוש הרבה יותר מרשימה אחת.
שאלות "מכאן ועד לונדון" ישנן סביב הנושא הזה. חלקן השל מציג בעצמו. התשובות לעומת זאת הן  - כדרכו של קוצק וכפי הנראה כדרכה של "האמת" - התשובות הן חמקמקות.
השאלה הראשונה היא למה קוצק ? מה ראה השל "לסיים את חייו" בשני ספרים במקביל על קוצק - האחד באנגלית והשני - שני כרכים ביידיש.
ברור שלפני כן צריכים להתמודד עם השאלה - "מהו קוצק ? , מהו מייחד אותו. התמודדות עם שאלה זו קלה יותר בימינו אחרי צאת ספרו של מיכאל רוזן זצ"ל  על חסידות פשיסחה. נגיע לזה.
באשר לשאלה הראשונה - "למה קוצק ?" השל מעלה שאלה זו ומשיב עליה בתחילת הספר באנגלית. התשובה שהוא נותן היא אישית, ויש בה סממנים אליבא דידו של כורח. אישית - ביוגרפית כיוון שבסביבות גיל 10 , עם מותו של אביו, נעקר השל מעולמו החמים המלטף והרך של הבעש"ט ומוצא עצמו עם מלמד קוצקאי שעושה כל שביכולתו "לשבור" את הנער הזה, בן האדמו"ר שנולד ונועד להיות אדמו"ר. תחושות הקרע והמתח שבין עולם הבעש"ט ועולם הקוצקר מלוות את הנער הזה עד יומו האחרון. עדותו של השל בעצמו, בפתיח שם.
אך אין לדעתי די בתשובה האישית הביוגרפית הזאת. די מהר מי שמעיין בספר מבין - והשל אומר זאת במפורש פה ושם בספר - שתורת קוצק -איננה תורת חיים לרבים. ככל שהיא תורת חיים - היא כזו לבודדים שבבודדים. מה הביא את השל - תלמיד הנביאים - בעיון ובמעש - להקדיש ספר שלם - שני ספרים שלמים, לתורה קשה מן נשוא שמיועדת לבודדים שבבודדים, תורה שאינה יכולה לשמש מורה דרך לא לעמך ישראל ולא לעמי העולם ? האם זו רק ה"הדחף הלאו בר כיבוש האישי ?
חוששני שיש תשובה נוספת. היא תשובה קשה. תשובה שנעוצה בחורבן העולם שהשל חזה במו עיניו. תשובה שנעוצה בסברה , ש"עם כל הכבוד לרשעים"  - הם לא היו ואינם ה"בעיה העיקרית". בעיה העיקרית נעוצה ברוב הדומם, הרוב שעמד מנגד ושעומד גם היום מנגד. הבעיה העיקרית נעוצה באדישות.
השל סבר שהוא מוכרח לנסות "לטפל" בבעיה זו, ולו באמצעות shock therapy. תורת קוצק.

המשך יבוא

יום חמישי, 6 ביולי 2017

תוכן עניינים רשימות על השל ( לא סופי)

רשימות על השל 11 - על מנוחה ז"ל ואצילות
רשימות 10 - על השל טראמפ ועוד  ( תורה מן השמים ) ועל גסות רוח
רשימות 9 - על בעיות שבאמונה שמנהג חכמים לכסות עליהן  ( תורה מן השמים ) ועל גסות רוח
רשימות 8 - על מקורותיו של השל ועל הקשרו
רשימות  7 - על השל וירוחם
רשימות  6 - טיוטה שטרם פורסמה ( הערות של העורך לעורך )
רשימות 5- בעקבות רובי קסל
רשימות 4 - מהפתח דבר על "איכָּה" של בונדי
רשימות 3 - למה לנו השל ?
רשימות 2 - על השל ומסכת ברכות ( סדר  אמונה )
רשימות על השל ( 1)  - על עגנון, ש.ה. ברגמן, קאנט ועל "השל באויר"

12 - השל מעמיד בפנינו רף בלתי אפשרי
13 - על הספרים של השל שלא נכתבו
14- על המתח שבין הלכה לאגדה
15 - השל וקוצק ( 15.1)
16 - "השל והמוות" life-threatening situations

אלו דברים לשבת פרשת בלק תשע"ז


במישור הפוליטי אוהבים אנחנו בעיקר להאשים.
הימין מאשים את השמאל. השמאל מאשים את הימין.
הערבים מאשימים אותנו. אנחנו מאשימים את הערבים.
על ימין ועל שמאל אנחנו אוהבים להאשים את כולם.
חוץ מאת עצמנו. להאשים את עצמי ?! הס מלהזכיר.
אמנם לפני 48' ייתכן והיהודי לקח על עצמו את אשמת העולם.
היהודי אולי כן ...הישראלי ?! מה פתאום !?
"אשמנו, בגדנו, גזלנו, וכו' " חלק מאתנו אומרים את המילים האלו
בשחרית ובמנחה. אז מה ? מישהו באמת מתכוון לזה ? ובכלל מה זה
אומר ? חוצמזה - אשמה זו עניין לישו ולנוצרים לא ?
לאט לאט לך גודמן אתה סותר את עצמך.
זה מזכיר לי קראתי בשבת שעברה את המונולוג שדויד גרוסמן
כתב ב"סוס אחד נכנס לבר" - מפי הימין נגד השמאל.
תקראו . שווה.
המונולוג שאני כתבתי לעיל, ( להבדיל כמובן) הוא כולו הקדמה לדברים הבאים של פנחס
שדה. אני מודה, הדברים לעיל יצאו קצת משליטה, באו ממקום של
אבדן שליטה, קצת מכוון אפילו, משחרר.
קברנו היום את מנוחה אסכולה פנץ ז"ל. אשה מיוחדת במינה.
כתבתי עליה בקצרה, כאן בבלוג,  ברשומה שנקראת "רשימות על השל (11)".
תוכלו לראות שם.
נזכרתי השבוע במשפט שקראתי פעם של פנחס שדה.
"אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות".
חשבתי כמה שהמשפט הזה נכון. חיפשתי בספרים של פנחס שדה שיש לי על המדף
ולא מצאתי את המשפט הזה. לפני כמה דקות נזכרתי באיזה ספר ראיתי אותו.
מדובר בספר חשוב ונשכח בעריכת  סופר שהיום נוהג לכנות את עצמו "סופר נידח",
אהוד בן עזר שמו. שם הספר:"אין שאננים בציון". הספר מכיל ראיונות עם אנשי רוח
סביב נושא המצוין בתת כותרת של הספר: שיחות על מחיר הציונות.
האם יש קשר בין השיחות, או נקודת המוצא של מי שיערוך ספר בנושא כזה למונולוג שבפתיח? ככל שכן זהו קשר שבדיעבד מבחינתי.
להלן אביא קטעים אחדים מתחילת הראיון עם פנחס שדה כפי שהוא מופיע בספר.
לא לכל הדברים אני מסכים (בחלק מהמקומות להלן רשמתי את אי ההסכמה שלי בסוגריים מרובעים). מפאת המשפט ההוא על אהבה ומוות, מפאת מצב העניינים בעולם לעת הזאת, מפאת חשיבותו של הספר הנשכח  - חשבתי לנכון להביא את הדברים בכל זאת:

בן עזר שואל: "מה אתה רואה במלחמה בין ישראל לערבים ?
שדה משיב: "מלחמה אינה דבר טוב או רע [לא מסכים]. גם שלום איננו דבר רע או טוב [לא מסכים].יש לבחון כל דבר לגופו. באשר למלחמה כשלעצמה, הרי היא בטבעם של האנושות ושל הטבע, לא אנחנו בראנו אותה ולא אנחנו נחסל אותה.[לא מסכים]. ההיסטוריה והטבע אינם מסיבת קוקטייל. אלא מאבק מתמיד ואפל המבטא את מצבו המהותי של האדם; ובמצב המהותי כלול המוות, שיבוא על כולנו במוקדם או במאוחר., והוא חלק מתעלומת הקיום. אני חושב שאלוהים מדבר אלינו בשתי מלים בלבד: המלה האחת היא אהבה, והמלה השנייה היא מוות. ועל כן כל שאר המלים אינן חשובות. ובעצם ככל שאני חושב על זה יותר, כן קשה לי להניח שאלוהים זקוק לשתי מלים [לא מסכים]; וייתכן אפוא ששתי המלים הללו, הנראות לנו כשתי מלים, באמת אינן אלא מלה אחת."

כאן , נעשה ברשותכם אתנחתא , ונמשיך בהזדמנות קרובה אינשאללה.

שבת שלום
   ג'ף


יום רביעי, 5 ביולי 2017

רשימות על השל (11)


מנוחה אסכולה פנץ הלכה לעולמה היום.

שורשיה של מנוחה בוורשה, עיר הולדתו של השל,
סיפורה של מנוחה הוא סיפור חיים מופלא שמסופר בין כתלי בית עתיד במדבר , שתרומתה של מנוחה היתה מכרעת להקמתו של הבית הזה. תולדותיה  של מנוחה מקפלים בתוכם את תולדות עם ישראל, משואה לתקומה, על הצדדים האפלים ביותר של השואה, צדדים שלא נמוגים, ונותנים את אותותיהם יום יום בחיי הניצולים ובחיי משפחותיהם;  על הצדדים המוארים של יהדות אירופה המפוארת שלפני המלחמה, אותה יהדות שהשל שר לה שיר הלל בספרו "שמיים על הארץ" ועל הצדדים של גבורה, שבאים לידי ביטוי גם כן, על בסיס יום יומי בחיי העם ששב לציון וזכה לעצמאות מדינית, מתש"ח עד ימינו אנו ואילך.
מנוחה היתה אשה אצילית.
במסגרת זו  - רשימות על השל - ולזכרה נביא דברים שכתב השל על האצילות, במאמר שנקרא "פיקוח נשמה".
יהיו הדברים לעילוי נשמתה של האשה היקרה הזאת, השותפה לדרך והחברה שלנו, מנוחה:

תכלית היהדות היא להצמית את יצר השיגעון הרובץ לפתח נשמתו של אדם, להשכין משהו מעולם האצילות בעולם העשייה, ולהכשיר את הנפש ליהנות מזיו העדן בעולם הזה.
אצילות, מה משמעותה ? אציל הרוח הוא האיש, אשר עושרו הגנוז עולה על עושרו הנראה,  אשר נכסיו הטמונים מרובים על הגלויים, אשר הטפח שהוא מכסה רב מן הטפחיים שהוא מגלה. אין העדינות מצויה אלא במקום אשר הפנימיות מרובה על החיצוניות, הסוד מרובה על הפשט, העמקות על הרחבות. האצילות היא הריווח , העולה לנשמה, כשהיא מחליפה את הארעי בקבע, את המועיל בחשוב.
א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 49 - 50

יהי זכרה ברוך

יום שני, 3 ביולי 2017

רשימות על השל ( 10 )

טראמפ הוא כישלון של המערכת הפוליטית האמריקאית.
טראמפ הוא כישלון של החברה האמריקאית.
טראמפ הוא סימן לדלות השפעתו של השל בארצות ברבות השנים אחר מותו.

שלושת המשפטים שבפתיח הם ברי הוכחה ב"ראיות ובמופתים"
זה יקח קצת זמן.

הטענות דלעיל אינן חדשות עימדי. נזכרתי בהן כשעיינתי בספר של אד קפלן  - Holiness in Words.  זהו, בין השאר, ניסיון של  קפלן להנגיש את הגותו של השל לקהל האמריקאי; לתרגם את הגותו של השל, הגות שהיא דתית במהותה, למונחים שבני אדם שהשפה הדתית אינה שפתם יוכלו להזדהות איתם לקבלם ולחיות על פי הם.

הכישלון של תלמידיו של השל, ביניהם אובמה, למול עלייתו של טראמפ הוא כישלון מהדהד.
כישלון מטריד ביותר.

המשך יבוא

רשימות על השל ( 9 )


"העובדה שעל פרשת דרכיה של ההיסטוריה הישראלית נפגשו שני 'אבות העולם' שהיו למסוללי נתיבות באמונות ודעות, רבת חשיבות היא. פגישה של אדירי מחשבה מנוגדים בתכלית המתווכחים בדברים העומדים ברומו של עולם עלולה היתה לגלות בעיות שבאמונה שמנהג חכמים לכסות עליהן.
 א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' XLI ( ההדגשה אינה במקור ) 

הפייסבוק אינו מאפשר, לצערי, להתחמק משום בעיה. כל הסחי והמיאוס של המצב האנושי מופיע שם. כל בעיה, מקטנה ועד גדולה; מרצינית ועד טפלה - כולן מוצאות שם את ביטויי ביטוין שם. ואדם צריך לדעת להבליג, להתעלם. משהו באיזון שלנו בכל הקשור לקליטה של מידע הופר בשנים האחרונות. צריך לדעת לשמור או לתקן או לחזור לאיזון.
משהו בראש לוחש לי שהמצב המטורף שבו נתונה האנושות דהעידנא אינו חדש. מה שחדש הוא שכל טירוף מגיע עד למפתן דלתך, ישר לפרצוף כמו שאומרים.
פה ושם אתה נתקל בצדיק. באדם ירא שמיים. רובם בין המתים. מיעוטם חיים עוד אתנו.

הביטו סביב. הוולגריות שולטת בכל. בפוליטיקה בעיקר.



The spirit is a still small voice , and the masters of vulgarity use loudspeakers.
A J Heschel, Religion in a Free Society

הרוח היא קול דממה דקה ואדוני גסות הרוח משתמשים ברמקולים

דת בחברה חופשית, א י השל

השל כתב את הדברים  בשנות החמישים של המאה הקודמת בארצות הברית.

המשך יבוא

רשימות על השל 7


האדם המערבי שהשל דיבר עליו ואליו, אינו מתגורר בירוחם. זה משנה את כל השאלה של התייחסות להשל בירוחם בפרט ובארץ בכלל. מה שנכון לירוחם נכון למחוזות רבים בארץ. השל בעצמו היה מודע לזמניות-אקראיות של הבעיות שניצב מולן האדם. 
בפסקה שמדברת על הבעיות שניצבו בפני היהדות, הוא אומר:

מבחינה גאוגרפית והיסטורית המרחק בין ירושלים לאתונה או בין תקופת הנביאים לתקופתו של פריקלס איננו רב כל כך. מן הבחינה הרוחנית, לעומת זאת, הם מרוחקים  כרחוק השמים מן הארץ. אילו הייתה ירושלים ממוקמת למרגלות הרי ההימליה , אזי הייתה הפילוסופיה המונותאיסטית מושפעת מן המסורות של הוגי המזרח. מכאן שעמדתנו האינטלקטואלית, לאמור עמידתנו בין בין ירושלים לאתונה, אינה עמדה מוחלטת. ייתכן שההשגחה תיצור מצב שיעמיד אותנו בין נהר הירדן לנהר הגנגס; מפגש מעין זה יניב בעייתיות אחרת מזו שהיהדות חוותה בשעה שבאה במגע עם הפילוסופיה היוונית.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 13- 14



Geographically and historically, Jerusalem and Athens, the age of the prophets and the age of Pericles, are not too far removed from each other. Spiritually they are worlds apart. On the other hand, had Jerusalem been located at the foot of the Himalayas, monotheistic philosophy would have been modified by the tradition of Oriental thinkers. Thus, our intellectual position siyuated as it is between Athens and Jerusalem is not an ultimate one. Providence may some day create a situation which would place us between the river Jordan and the river Ganges, and the problem of such an encounter will be different from that which Jewish thought underwent when meeting with Greek philosophy.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 15 


יחד עם זאת כולנו כאחד חיים היום  בעולם קטן, עולם ההולך ומצטמק. על אף השינויים התרבותיים בין חברות שונות, בעיות הקיום אליהן מתייחס השל נוגעות לכולם, הגם ב"לבושים שונים" . בענין זה צריך לבור התבן מהבר; להבדיל בין הבעיות הקיומיות האולטימטיביות לבין הבעיות הבוערות של השעה ושל מקומות שונים ותרבויות שונות.



תודה לשוש פרלמוטר

רשימות על השל ( 8 )

השל כשלעצמו לא מעניין אותי.
מה שמעניין אותי  - זה אנחנו, והמצב הקיומי של האדם. ולהשל יש מה להגיד ויש מה ללמוד ממנו בשני הנושאים הללו. ועוד.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין את הקוצקר ואת הבעש"ט.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין את חז"ל ובמיוחד את רבי עקיבא ורבי ישמעאל.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין את הנביאים.
ומה צריך כדי להבין את עצמנו ? את עצמי ?
השל הדגיש - לפני זה - השל ניצל בעור שיניו מהתופת שאכלה את אירופה בשנות הארבעים במאה הקודמת. הוא מגיע לארה"ב ב1940. "מבלה" את שנות המלחמה בסינסינטי אוהיו, ב1945 מגיע לכרך הגדול, למנהטן.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין את החברה האמריקאית בתקופות שבהן חי שם.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין שביחס לחברה האמריקאית לרבות לחברה היהודית האמריקאית* היה היה השל זר בארץ זרה. a stranger in a strange land
ביחס ליהדות אירופה שנכחדה בשואה - לרבות רבים ממשפחתו ומכריו מוורשה - הגדיר השל את עצמו  " כאוד מוצל מאש".
השל הדגיש בעיות. "בעיות" ו"שאלות" אצלו הן מילים נרדפות.
העניין הזה דורש עיון והרחבה ובלי נדר נעשה זאת בהקדם

המשך יבוא

יום שבת, 1 ביולי 2017

רשימות על השל ( 5 )

שמעתי היום  - בסעודה שלישית בבמדבר - את רובי קאסל. בעומק דבריו , הוא והשל "באים ממקום אחד". ידע והכרה עמוקה של הנהגת ה' בעולם, בחשיבותה המכוננת של הדיבור בעולם, דיבור - לא במובן התקשורתי אלא במובן של ביטוי לנשמה האלוהית שבאדם. ההכרה שדיבור כזה יוצר מציאות; שהכרתו של אדם בנשמת האלוהים שבו והתנהגותו פועל יוצא מכך  - קובעת מציאות לאדם עצמו וביחס לטבע שמסביבה.
כל זה בתמצית מה שהבנתי, מהדברים התמציתיים ששמעתי. [ רובי  העיר שבדרך כלל הוא "עובד" עם קבוצות  - מעיין  - ב"שורש" אחד ( ש.ר.ש) במהלך שנה שלמה ]
להשל - "גופו" - ובהמשך לעיונים בשבת.
השל קובע בתחילת ספרו על השבת ש"הזמן הוא ליבו של הקיום". הוא מפנה בסמוך ל"האדם אינו לבדו". ההפניה היא לפרק 19 שם - "משמעות הקיום the meaning of existence  - וכאן אני שם לב שתיקנתי את התרגום מקודם   - ממציאות - reality ל קיום existence. לומדים על הדרך."הזמן"  בניגוד למרחב אומר השל הוא הקנין property היחיד שהוא בבעלות האמיתית של העצמי.
.Time is the only property the self really owns
"מכאן", קובע השל שהזמניות ההוא מאפיים חיוני של הקיום.
Temporality, therefore, is an essential feature of existence
נראה לי להשאיר את העיון ברשימות הללו  בהגותו של השל על הזמן והמרחב והיחסים ביניהם לבין האדם, לימי ששי ולמוצאי שבת. כעת, מוצאי שבת, ובמבט הצופה לעבר החול של השבוע, מבקש אני לעבור לנושאים אחרים בהשל.

המשך יבוא