רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 27 במרץ 2018

אלו דברים לפסח תשע"ח


השבת מציינת את האוניברסלי שבהוויה האנושית. פסח מציין את הפרטיקולרי שבהוויה היהודית.
השנה שני אלה מחוברים יחדיו.
היוסד המשותף לשניהם הוא - החירות.
"לחירות - אספקטים רבים", אומר אברהם יהושע השל, בשיחה בפני הקהילה היהודית בקנדה על "רוחה של היהדות" שאפשר להאזין לה ברשת. העובדה שהתורה מכילה את שביתת השבת על האדון, עבדו ושפחתו כאחת, מעידה על פי השל, על החשיבות שהתורה מייחסת לחירות, ועל המגמה שתבוא לידי ביטוי בעתיד לביטול התופעה הזאת של שעבוד אדם לאדם.
משנתו ההגותית של השל בכל הקשור ל"דת היהודית" מפורטת בספרו "אלוהים מבקש את האדם". הספר מחולק לשלושה חלקים: אלוהים, התגלות ומענה. הפרק האחרון של הספר - מוקדש ל"עם ישראל". הפרק הלפני האחרון דן ב"רוח היהודית". והפרק שלפני הפרק הלפני האחרון עוסק ב"חירות".
פרק זה על חירות מחולק לארבעה חלקים:
בעיית החירות
החירות היא אירוע
חירות ובריאה
עניינו ודאגתו של אלוהים
שאלת הבחירה החופשית של האדם בעולם הזה היא כידוע שאלת יסוד בחיי כל אחד ואחת מאתנו.זוהי אחת השאלות שכפי נהג י. ליבוביץ לומר, "חיים שלמים אינם מספיקים למצות את העיון בהם". ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר ונכון שלקראת פסח וליל הסדר, נשים עינינו בסוגיה הזאת, קמעה.
לדידי כל משפט של השל בפרק הזה שדן ב"חירות" נושא מטען גרעיני ושווה עיון לעצמו. פרק זה הוא בבחינת מיעוט המחזיק את המרובה, זמננו קצר, והוא הולך ומתקצר ומתקצר, לקראת ליל הסדר, היציאה ממצרים, מסע ארוך במדבר, בני ישראל מתים במדבר, בניהם ובנותיהם - הדור - הבא נכנסים לארץ ישראל והשאר, כפי שנאמר הוא היסטוריה.

"אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת, באותן עיניים לבכות ובאותן עיינים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהיסטורה ארוכה
עושה בשנים רבות מאוד."

בזכות ההיסטוריה "הרווחנו" כמה שורות מ השירשל יהודה עמיחי "אדם בחייו".
כפי שאמרתי, כל שורה בפרק על חירות אצל השל שווה עיון, ואין לנו כאן וכעת זמן לכך.  ועל כן, נסתפק בשורות הסיום לפרק:

"עלינו להמשיך ולשאול: מה אדם כי תזכרנו, אנוש כי תיתן ליבך עליו ? וכן עלינו להמשיך ולזכור, שעניינו של אלוהים באדם ודאגתו לו הם המכוננים את גדולת האדם. להיות פירושו לייצג, והאדם מייצג את המסתורין הגדול של היות שותפו של אלוהים. אלוהים זקוק לאדם."*

ואידך זיל גמור

חג שמח ושבת שלום
ג'ף



יום חמישי, 22 במרץ 2018

אלו דברים לשבת הגודל פרשת צו תשע"ח


לא.פ

"האמונה תחילתה געגועים וסופה דבקות. תחילתה זעזועים וסופה פרספקטיבה, בת עין, פתח הלב, דרך עיון, דרך הסתכלות. ברם אין זוכים באמונה מן ההפקר, אין אמונה בלי ידיעה, בלי מאמץ, מאמץ מעשים ומאמץ מחשבה. אין אמונה דבר הנוצר יש מאין, מן הדברים הנקנים בהיסח הדעת. חייב אדם להשתחרר מן השגרה, משטחיות הראייה, כדי להעמיק ראות. יראה קודמת לאמונה, ותימהון קודם ליראה.

מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.

מתוך ייאוש העולה בד בבד עם התקווה, מתוך ייסורים ומבוכה, מתוך תשוקה וזמרה בוקעת ויוצאת האמונה באלוהים. האמונה אינה אלא תגובת היחיד ותשובתו לקולו של אלוהים המתהלך בתוך הגן ושואל 'אַיֶּכָּה ?' [בראשית ג, ט].האמונה היא לא קניין  קבוע ותקוע, אלא הסתכלות, התרחשות, ראייה פנימית או הארה -רָצוֹא וְשׁוֹב. אין המאמין עומד במקומו, הוא תמיד עולה ויורד, מוצא ומאבד. חיים אנחנו על רגעים בודדים של אמונה שלמה, והחובה המוטלת עלינו היא לזכור את הרגעים היקרים האלה, לשמור אותם בלבנו, ולקיים אותם במעשים שבכל יום ויום, במצוות ובתלמוד תורה.

ולא לאמונה שלמה אני מתכוון. אמונה שלמה היא אולי דבר שאין בעולם. אף על אברהם אבינו אמרו שלא היתה אמונתו שלמה. ועזרא הסופר בוודאי שלא היתה אמונתו שלמה...

אני מתכוון לאמונה ההולכת בד בבד עם מבוכה, בקשה, חיפוש, התאבקות, ייסורי מחשבה, ואף ספקות משוקעים בה. אין האמונה מפלט, מחבוא, מקום להסתתר בו, אלא מחתרת, חתירה מתחת למושגים, שלכאורה הם נוחים, רצויים וערבים. אין האמונה עמידה אלא הליכה בדרך. תחילת האמונה מלחמה בסירוב להאמין במה שלא נראה לעיניים, במה שאינו מתקבל על הדעת השטחית. תחילת אמונה - מחאה נגד הסילופים, הפסלים והאלילים העומדים לפנינו תמיד, ערעור והתנגדות בעצבים ובתרפים, ביצר העבודה הזרה, בנטייה להשתחוות לצלמים שלא פסקה."

א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 94-92' הערות השוליים שבטקסט לא הובאו כאן.

שבת שלום
    ג'ף
    
    
   

יום שישי, 16 במרץ 2018

על קו 58 - הטור השלישי

מה ל'קו 58' ולבית מדרש ? 
כפי שאמרנו בטור הראשון  - המדיה  - השינויים הטכנולוגיים המופלאים של ימינו משנים את חיינו באופנים שאיננו יכולים להעלות על הדעת. תשאלו את החברה' ממיינד-סט. אנחנו איננו יכולים אמנם להעלות על דעתנו אבל אנחנו חייבים לנסות, וחייבים להתמודד גם עם שהשינויים האקלימיים על גבי הגלובוס , שינויים בטבע ובמזג האויר, וגם עם השינויים בנפש האדם. שינויים בנפש האדם ? יש גבול ללחץ שאדם יכול לשאת.
בעבודתו ההגותית במאה שעברה, העלה אברהם יהושע השל תהיות לגבי כיוון ההתפתחות של האנושות, לאור המהפכות הטכנולוגיות שרק הלכו והעצימו מימיו ועד ימינו. עוד נתעכב אי פה אי שם בטורים עתידיים בהגותו של השל...
בכל אופן, הלחצים המופעלים עלינו, על כל אחד מאתנו, נותנים אותותיהם. בהתמודדות הזאת,
אומרים המשוררים ש- שירה עוזרת.
וולאס סטיבנס אמר זאת במפורש: "השירה עוזרת לנו לחיות את חיינו. מדובר באלימות מפנים שנוגדת את האלימות המופנית כלפינו ללא הרף מבחוץ". ישראל אלירז אמר זאת במילים שלו כך, במשתמע בשיר שמתחיל:
"התשוקה לחיות באושר נראתה לאבי
מופרכת מעיקרה"
בהמשך הוא כותב:
"לא שזה הקל עליו את אלימות היש
או את חרון היומיום"
( ההדגשות שלי - אלה מילות המפתח לעניינו )
תורה היא שירה. כך אומרים חז"ל. ראו מאמר של ברוך ברמן ז"ל במגדים* יח-יט שכותרתו "כתבו לכם את השירה הזאת". וראו גם ספרו של אביה הכהן "תפילה לאל חי - מסע הנפש ונשמת השיר בספר תהילים".^
הדברים צריכים כמובן עיון.
הנסיעה ב"קו 58" היא הזדמנות לחשוב על דברים אלו ואחרים. במובן הזה - "קו 58" הוא מעין בית מדרש. נרחיב על כך בטור הבא.


* מגדים בטאון לענייני מקרא בהוצאת מכללת הרצוג - http://herzogpress.herzog.ac.il/ktav.asp?id=1
^ הוצאת ישיבת הקיבוץ הדתי , עין צורים, תשס"ז

על ' קו 58 2 - 2 עד למעון קבוע


אחרי שהטור הראשון יצא לאויר העולם, ללא קושי מיוחד, הגיע הזמן לשאול ( את עצמי בעיקר ) לאן אני רוצה לנסוע עם ה"קו 58" הזה. אחרי שבטור הראשון, סקרנו בקצרה את הולדתו של הקו, גורמים שונים שהביאו להיווצרותו, יהיה זה נכון לסקור כאן, מה קורה עם הקו לעת הזאת.
אולי לפני כן, מילה לגבי הדמויות המאיישות את הקו  - למי שלא מכיר. מאחורי הקלעים  - כמו בכל כתיבה - עומד העורך. על פי רוב הוא אמנם מאחורי הקלעים, מדי פעם הוא מגיח לעולם ב"הערת עורך" כזו או אחרת. יש אומרים שהדמות הראשית בקו 58 הוא מרלין. מרלין מבטאים merlin ולא marlyn. מרלין היה יועץ למלך ארת'ור והכרתי אותו בסרט האחרון שראיתי בארה"ב לפני שעלינו ארצה לפני "מיליון שנה". מדובר בסרט Camelot בכיכובם של ריצ'ארד הריס וונסה רדגרב. כנראה שהסרט הותיר בי רושם עז, אם אני עוד זוכר אותו וכותב בהשראתו. אני יודע שהוא השאיר בי רושם עז, אבל זה נושא לטור אחר.
מלבד מרלין מופיעים בטור, מוגלי, שאין צורך להציגו, אסתר המלכה, הנהג כמובן ( של הקו) , כבוד הרב, ואחרון אחרון חביב ( כמעט ) יוסריאן ( ממילכוד 22 ). מי שירצה לראות את הדמויות האלו בהקשר לקו - יוכל  לעשות כן בעיון בדף פייסבוק שלי  אבל הנה אנחנו בגלגול אחר של "קו 58", בטור בעיתון החדש ישן של חיים וחני  וכל החבורה, כך שייתכן שלהפנות אנשים לפייסבוק לא ממש לעניין. הדמויות תאמרנה את דברם כאן בעתיד. כאן לא 11. ימים יגידו.
לחזור לעניינו - מה קורה עם הקו לעת הזאת.
ובכן עיקר עניינו של הקו - בית מדרש. 
מה ?
בית המדרש שעל 'קו 58' ולפעמים הוא מכונה "בית המדרש של קו 58".
מה לקו 58 ובית מדרש ?
על כך בטור השלישי

על ' קו 58' - 1 עד למעון קבוע

ראיתי שקו 58 מככב לאחרונה בתקשורת שלא בטובתו והצטערתי על כך. הצטערתי על הראליה של הקו מצד אחד - מדברים על הדוחק , האיחורים, העדר הנימוסים של הנוער שממתין בתור , הלכלוך,  אזלת היד של ההנהלה של מטרופולין, היחס לפרפריה ועוד ועוד  והצטערתי על כך שהמקבילה הדמיונית שיצרתי לקו אינה מוכרת דיה.
אמרתי בליבי ננסה לתקן מה שאפשר, קרי את החשיפה של 'קו 58' הדמיוני. הקו נולד בתקופה שהייתי עושה את דרכי על  קו 58  ה"אמיתי" יום  יום מירוחם לבאר שבע בדרך לעבודה שלי. הקו נולד מתוך איזה שעמום בנסיעה, איזה צורך להעסיק את עצמי, מתוך רצון לכתוב, ליצור, להעביר את הזמן, לתעד את חיי וחיי הסובבים אותי, מתוך אהבת המדבר, ומתוך התבוננות במלחמה בין הציביליזציה הטכנולוגית הדורסנית שלנו לבין הטבע האלוהית ( השל ) 
גורם מכריע בהיוולדו של "קו 58" היה הסמרטפון - אוקסימורון לעילא ולעילא וכן "ליבו" - הפייסבוק. את הנסיעות העברתי בכתיבת פוסטים ולפעמים גם בשידורים חיים של הנוף החולף על פנינו.
כמי שנולד בעידן שקדם למהפכת המדיה שאנו נתונים בה, אני יכול - במידת מה  - להעריך את עוצמתה.  נדמה לי שככלל, "המערכות"  - מערכת השלטון במיוחד אך גם מערכת החינוך ומערכת המשפט אינן מעריכות לאשורו את השינוי שמתחולל במציאות חיינו. ניגע במקצת ההשלכות האפשריות של המהפכה הזו בטורים עתידיים.
כאן בירוחם, השינוי הגדול ביותר, שאנו חווים אותו לנגד עינינו - הוא השינוי הפיזי. מסבבינו מקימים עוד כארבע חמש שכונות. כיצד נולד השינוי הזה ומה יהיו השלכותיו  - גם כן בטורים עתידיים אינשאללה.
הגיע הזמן, כפי הנראה לברך את עצמנו - בברכת הדרך, נכלול בברכה זו את העיתון החדש, וכל מי שנוטל חלק ביצירתו. אחרי שעברנו את פורים ו"האביב" עלינו  - אין זמן יותר יותר טוב להתחלות חדשות 
דרך צלחה לכולנו

יום חמישי, 15 במרץ 2018

אלו דברים לשבת ר"ח - פרשת ויקרא - שבת החודש תשע"ח

השוטר המרביץ.
השופט הדן אנשים למחנות עבודה בגין דעותיהם.
הרופא המזריק זריקת מוות לאסיר והמנתח הכורת איבר מן אדם בריא להשתילו באדם אחר תמורת בצע כסף.
כל אלה חיים בתוכנו על פני כדור הארץ הזה
ראיתי אותם לפני שנים בספריה בירוחם בסרט על דיכוי הפאלון גונג בסין.
כמוהם נמצאים בכל מקום, כן גם בישראל.
(כמוהם נמצאים בנבכי נפשו של כל אחד מאתנו.)
השוטר המרביץ, השופט הדן דין שקר, הרופא המרדים והמנתח הכורת , כל אלו פועלים לצד אדם נוסף, והוא האדם הרואה את מעשיהם ושותק.
"קשה מאד לאדם לצאת כנגד מדיניות ממשלתו , בעיקר בזמן מלחמה, על אף הדרישות של אמת פנימית. הרוח האנושית מתקשה לנוע כנגד אדישותה של  הדעה הרווחת המקננת בקרבנו ובקרב העולם סביב." זהו  תרגום שלי לדברים של הכומר מרטין לות'ר קינג להלן, מתוך נאום שנשא ב1967 נגד המלחמה בויאט נאם.

Even when pressed by the demands of inner truth, men do not easily assume the task of opposing their government's policy, especially in time of war. Nor does the human spirit move without great difficulty against all the apathy of conformist thought within one's own bosom and in the surrounding world. 

"יתר על כן, לנוכח מורכבותם של הנושאים, כפי שהם בדרך כלל בעת עימות קשה, כולנו נתונים על סף  היותנו מהופנטים  על ידי חוסר וודאות. אף על פי כן עלינו לנוע הלאה."

Moreover, when the issues at hand seem as perplexing as they often do in the case of this dreadful conflict, we are always on the verge of being mesmerized by uncertainty; but we must move on.

מילים דורשות עיון מדוקדק. מילים פשוטות ומילים רגילות ומילים יוצאות דופן.

הפתיחה של ספר ויקרא , אומר, ישעיהו ליבוביץ , בספר הכחול והאדם (יש גם צהוב על השער - הכוונה ל"הערות לפרשיות השבוע" בהוצאת אקדמון עמ' 65 - 66):
 "הפתיחה הזאת היא מיוחדת בטיבה. אין לה אנלוגיה בתורה כולה. אנחנו רגילים בפתיחה : 'וידבר ה' אל משה לאמר'. אבל כאן: 'ויקרא אל - משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר'."
ליבוביץ מביא מבין מדרשי חז"ל, אשר מתוך ייחודה של הפתיחה הזאת למדו  אודות טיבו של הקול האלוהי. ואומר ליבוביץ :"אין קול ה' נשמע אלא למי שנמצא באהל מועד, המקום אשר בו האדם נועד עם אלוהים. קול ה' אמנם רועם בעולם, אבל אין האדם שומע אותו אלא אם הוא נמצא באהל מועד ונועד עם ה'." ובהמשך דבריו - "האמונה איננה ניתנת לאדם מן החוץ, אפילו לא על ידי התגלות ה' והשמעת דבר ה' אליו. לאמונה אין האדם מגיע אלא אם הכריע להיכנס לאהל מועד. ואם לאו - אין הוא שומע את קול ה', גם אם הקול הזה מרעים בעולם כולו."

ספק  בעיני אם השל היה מסכים לדברים הנ"ל של ליבוביץ במלואם. לאחרונה אני מאזין להרצאה שנשא אחד מתלמידיו של ליבוביץ בארץ, פרופסור אסא כשר יבדל"א בכנס מלפני כשנה.
אחד ההבדלים בינו לבין ליבוביץ - כפי שהוא מציין באותה הרצאה, היא שליבובוץ - מטעמים פולמוסיים וסגנוניים בעיקר  - נטה לפסול דעות השונות מדעתו. לא כן אסא כשר. כשר מצטט את ליבוביץ שם כאומר : "הסגנון הוא האדם כולו "
 אני מביא את הדברים האלו כאן, לאו דווקא כדי לתמוך בדרך אחת על פני רעותה, אלא להגביר את המודעות העצמית שלי לשאלות העולות כאן.
אני רוצה לסיים בדברי הסיום של אסא כשר באותה הרצאה. תוכן הדברים מחזיר אותנו לדברי מרטין לותר קינג לעיל
על החתירה הנדרשת מאתנו. חתירה בלתי פוסקת לשלום ולצדק חברתי.
התמלול להלן לרבות הדגשים והסוגריים  הם שלי לפי הבנתי את האינטונציה של הדברים הנאמרים
"...הביטוי הזה ' בקש שלום ורודפהו' הוא ביטוי של מאבק מתמיד. הוא לא ביטוי מעולם ההישגים. הוא ביטוי מעולם האיכויות.... יש לחייך ערך לא מכיוון שחתרת לאיזה מקום וגם הגעת אליו (ואם לא הגעת אליו זה לא שווה). החתירה המתמדת נותנת משמעות.
 'בקש שלום', אם תשיג אותו מה טוב; לא תשיג אותו תמשיך לרדוף אותו ! תמשיך לרדוף אותו.
המצב הסטנדרטי הוא כשמדובר באידיאלים הגבוהים, אנחנו רוצים צדק עלי אדמות, כלומר שלא יהיה שום עוול, שלא יהיה שום אי צדק. האם ייתכן באופן אנושי שכך יהיה ? שככה יתנהלו בני אדם , שאף אחד בשום רגע לא יעשה שום מעשה עוול ? קשה להניח אם כי צריך לחתור לזה וצריך לעודד ולחנך ולטפח. לכן בקש שלום ורודפהו זה הסגנון הנכון של מימוש האידיאלים, לא על ידי ההשגה של מטרות קטנות אלא על ידי החתירה למטרות גדולות."

שבת שלום וחודש טוב
   ג'ף

* הטור הזה פורסם לראשונה בשינויים קלים בתשע"ג

יום ראשון, 11 במרץ 2018

יום שישי, 9 במרץ 2018

יום חמישי, 8 במרץ 2018

הרטמן


אלו דברים לשבת פרשת ויקהל-פקודי, שבת פרה תשע"ח


ישעיהו ליבוביץ  על פרשת השבוע ב"הערות לפרשיות השבוע":

"השבת הוא הסמל העליון של היות העולם, עולם ומלואו, עולמו של אלוהים.' ששת ימים עשה ה' את השמים ואת - הארץ, וביום השביעי שבת וינפש'. ולכן, אתם העסוקים כאן במלאכת המשכן, אל תשכחו מהי משמעות מלאכת המשכן. מלאכת המשכן נעשית כולה בידי אדם. אין כאן אינטרוונציה אלהית, ולא מעשה נסי. החמרים שמהם נעשה המשכן מובאים בידי בני-אדם, המלאכה נעשית בידי אדם, האמנים הראשיים מוזכרים בשמותיהם, והמלים 'ועשו', ו'עשו', 'ועשו', 'ויעש', 'ויעש' 'ויעש' חוזרות פעמים אין-ספור. אל תשכחו לפני מי כל הדברים האלה נעשים - הם נעשים לפני מי שאמר והיה העולם. ולכן בהקשר זה מוזכרות השבת וחומרות השבת, משום שהשבת היא זכרון למעשה בראשית, אות לבריאת העולם בידי ה'. עדיין יש לשאול: מה ראתה תורה לעמוד במקום זה על איסור הבערת אש מכל איסורי מלאכה בשבת ? על כך לא אוכל לנסות לענות אלא בדרך השערה. הבערת אש היא ראשית הציביליזציה האנושית, כל מלאכה או עבודה המכוונת להפיק מן הטבע משהו שאין הטבע מספק לאדם במישרין, לשון אחר: כל המוצרים של הציוויליזציה - ראישתה בזה שהאדם הקדמון, לפני הרבה רבבות שנים, למד להעלות אש. בפתיחת 'ויקהל' כל הציבליזציה האנושית מוצגת כמוארת בתודעה של יום השבת, שהוא הסמל לכך שהעולם הוא עולמו של אלהים."*

אברהם יהושע השל על השבת ועל הציבליזציה:

"הציוויליזציה הטכנולוגית היא כיבוש המרחב על ידי האדם. לעיתים קרובות, גובה הצלחה זו מחיר יקר, ומביאה לידי הקרבת יסוד אחר, מהותי לקיומנו - יסוד הזמן.
בציוויליזציה הטכנולוגית אנו משקיעים זמן לשם השגת מרחב. הגברת עוצמתנו בעולם המרחב הפכה ליעד העיקרי בחיינו, ואולם, לקנות יותר אין משמע להיות יותר. העוצמה שאנו משיגים בעולם המרחב מתגמדת  וקורסת בפתאומיות בהגיעה לגבול הזמן. ואילו הזמן הוא ליבו של הקיום.
אין ספק כי אחת ממטרות האדם היא להשיג שליטה בעולם המרחב. ואולם, מימוש מטרה זו הופך למסוכן כאשר השגת העוצמה בעולם המרחב מביאה לאובדן שאיפותנו העמוקות בעולם הזמן. ישנו עולם של זמן, שבו המטרה איננה לקנות אלא להיות, איננה לקחת אלא לתת, איננה לשלוט אלא לשתף, איננה הדיכוי אלא ההרמוניה. החיים מאבדים כיוון ומשמעות בשעה שהשאיפה לשלטון במרחב, לבעלות על הדברים שבמרחב, מתגברת והופכת לדאגתנו היחידה.
אין דבר מועיל יותר מאשר עוצמה, ואין דבר מחריד יותר ממנה. בעבר, סבלנו מהשפלה ומביזיון בגלל עוני וחולשה. כעת, העוצמה היא זו שעלולה להביאנו להשפלה ולביזיון. ישנה שמחה לעובד בעמלו; וישנה אומללות באהבת הרכוש. במעיינות הרווח יתנפצו לבבות, תקוות וחלומות. האדם המוכר עצמו לעבדות הדברים, ייהפך לכלי שעלול להישבר למרגלות מעיין העושר."^


שבת שלום
    ג'ף



י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 107-106

^א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 24-23

נספח


הדבר שהוא כל כך נועז לגבי השבת הוא הרעיון המרכזי שלה : השבת לא נועדה לששת הימים אלא ששת הימים נועדו למען השבת. במילים אחרות, ישנה משמעות נסתרת ועליונה לצויליזיה הטכנולוגית שלנו, יותר ממה שנראה במבט ראשון. אין השבת באה לשרת את הצויליזציה הטכנולוגית שלנו, אלא להיפך. הייתי מגדיר את היהדות כאמנות הראייה של המעבר, ראייה מעל ומעבר לצויליזציה הטכנולוגית.

א. י. השל, השיחה בפני הקהילה באוטאווה, ( חלק שני) 1968*

What is so tremendously bold about the Sabbath is its central idea. That the Sabbath is not for the sake of the six days; the six days are for the sake of the Sabbath. In other words our entire technical civilization has a higher meaning. The Sabbath is not for the sake of of our technological civilization, its the other way around. In fact I would define Judaism as the art of surpassing , transcending technological civilization.


A.J. Heschel, the Ottawa talk, (part 2) circa 1968*

*https://www.youtube.com/watch?v=WLu6bOPD-nk

יום חמישי, 1 במרץ 2018

אלו דברים לשבת פרשת כי תשא תשע"ח


הסרט של דוד דרעי "סלאח פה זה ארץ ישראל" שמופיע בימים אלה כמיני סדרה בטלוויזיה הוא  ארוע חשוב בתולדות המדינה. לחבריי כאן בירוחם המשפט הזה הוא, נדמה לי, מובן מאליו. עם זאת - אני לא יודע לאן מוביל הארוע הזה, מה תהיינה ההשלכות של התמונה שמצטיירת בסרט, של הסיפור המסופר שם. אני מזמין את המעוניינים /ות להיכנס לבלוג* - או להגיב בקבוצת המייל של ירוחם 1 או בפייסבוק - ולרשום שם בתגובות את הערכתם לאן הדברים צריכים ללכת - בעקבות הסרט הזה.
במעבר חד - ואולי לא כל כך  - שאלה נוספת שמעניינת אותי היא מהי הרלוונטיות של הגותו של אברהם יהושע השל עבורנו כישראלים היום. בשאלה הזו אני עוסק לא מעט, מתוך, מצד אחד, תחושה שהגותו מאד מאד רלוונטית ומצד שני מתוך תחושה שטרם מצאתי את נקודת הארכימדס שממנה אפשר למנף את "השל" ולהתחיל להביא באמצעותו לשינויים אצלנו, להביא לאיזה שהוא שינוי כיוון. תהליך ארוך מאד ממילא.
לשם דוגמה ראו נא להלן שיחתה של עינת רמון וכן פסקאות הפתיחה לנאום שהשל נשא בעת ביקורו האחרון בישראל בשנת 1972, שנת חייו האחרונה במסגרת כינוס של הקונגרס הציוני העולמי בירושלים.



"מי הוא יהודי ? יהודי הוא זה המעיד על הטרנסצנדנטיות של אלוהים ועל נוכחותו. אדם שבחייו היה אברהם חש בבית, אדם שרבי עקיבא היה מרגיש כלפיו רגש קרבה עמוק, אדם שמקדשי השם היהודים מכל הדורות לא היו מתביישים בו.
מי הוא יהודי ? אדם שהיושרה שלו נפגמת כאשר הוא נשאר אדיש לנוכח עוול הנגרם לזולת.
מי הוא יהודי ? אדם הנושא בעול חלומותיו של אלוהים ותוכניותיו. אדם הרואה באלוהים אתגר, ולא רעיון מופשט. אדם המצווה לדעת את חלקו של אלוהים בהיסטוריה, הנקרא לפעול למען קידוש הזמן ובניין ארץ הקודש, לטפח את תשוקת הצדק ואת היכולת לחוות את ערב שבת כמאורע*
מי הוא יהודי ? אדם היודע כיצד לזכור ולקיים את שקדוש בעבר עַמנו וכיצד להוקיר את הבטחת הגאולה וחזונה לעתיד לבוא."

* 'מאורע' - תרגום מונחו של השל  event , שמשמעו התרחשות חיה של נצח המתגלה בזמן ייחודיץ מונח זה מונגד פעמים רבות ל'תהליך', לחוקיות הדינמית הנחשפת במדעי הטבע

א.י. השל, "A Time for Renewal",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 288 ההערה שליד ה* היא של בונדי

המשך יבוא
שבת שלום
    ג'ף